"תפקיד האשה המקדסית [ירושלמית] במאבק – מהתקוממות אל-בוראק [הכותל] ועד התקוממות שער האריות / מאת ד"ר נאאילה אל-ווערי:

ב-8 במרץ מדי שנה חוגג העולם את יום האישה הבינלאומי, וגם אנחנו חוגגים עם העולם את יום האישה הפלסטינית. ב-21 במרץ נחגוג את יום האם (ונזכור את האם הפלסטינית) ובסוף החודש ב-30 במרץ נחגוג את "יום האדמה" הפלסטינית. לכן על החודש הזה להתקבע תודעתית, חברתית ומוסרית להוקרת פלסטין והאשה הפלסטינית. אותה אשה שיודעת כיצד לחגוג כל יום בנחישות ובעמידה איתנה, יודעת כיצד לדרוש את זכותה מאונסה מבלי למצוא מקלט באמנות ובחוקים בינלאומיים ויודעת כיצד לקיים חתונות וחגיגות כל יום בעודה מלווה את השהידים אחד אחרי השני מבלי שתזדקק להחלטת הארגונים בינלאומיים או הכרת האו"ם בכך.

האישה הפלסטינית לוקחת חלק, מזה מאה שנה, במלחמה היומיומית למען העמידה האיתנה וההגנה על ארצה ועל קודשיה. המסלול שלה מתמשך מאז הכירה והבחינה באויב גנב האדמה, הכרמים והענבים.

האישה הפלסטינית החלה להיכנס לחיים המדיניים מוקדם מאוד. עם התפשטות הפרויקט הציוני ותחילת הפקעת האדמות והכפרים, הבינה את סכנות החמדנות הציונית והייתה ערה להן. בשנת 1893 יצאה להפגנה נשית נגד הפקעת אדמות האיכרים בכפר אל-עפולה הפלסטיני והעברת נכסיו לפרויקט הציוני לבניית התנחלויות ליהודים המהגרים ממדינות אירופה.

המהלך הנשי הפלסטיני המשפיע השני היה, ככל הנראה, בשנת 1925, כאשר בלפור ביקר בעיר אל-קודס [ירושלים] כדי להשתתף בפתיחת האוניברסיטה העברית ורצה לבקר בעיר העתיקה ובמסגד אל-אקצא. אך, המוסלמים והנוצרים מנעו את כניסתו למסגד אל-אקצא והפגנה גדולה של נשים מקדסיות, מהעדה המוסלמית והן מהעדה הנוצרית, הגיעה אל בית הנציב העליון במחאה על ביקור בלפור כשהן מתנגדות לכניסתו לאל-אקצא.

מאבקה של האישה הפלסטינית נמשך עם פרוץ העימותים הראשונים בעיר אל-קודס במרד אל-בוראק 1929 [מאורעות תרפ"ט]. על אף שתפקידה היה לעזור למורדים באותו הזמן, כבר באותה המערכה נפלו שהידים ושהידות מקרב הנשים המקדסיות. תפקידה במאבק החל לקבל אופי של עבודה מאורגנת של קבוצת נשים והפך לועד ולגוף פוליטי שממנו נולדה 'התאחדות הנשים הערביות בעיר אל-קודס' ב-23 באוגוסט 1929.

בין הנשים הבולטות שהנהיגו את הפעילות המדינית ואת כינון ההתאחדות היו: זליח'ה א-שהאבי ח'דיג'ה א-ראע'ב אל-חוסייני, נעמתי ג'מאל אל-חוסייני, טרב עוני עבד אל-האדי, קתרין שוכרי דיב, פטום כמאל אלבדירי ונשים נוספות. מטרת ייסוד ההתאחדות הזו הייתה להתנגד למנדט הבריטי ולהתייצב נגד [מפעל] ההתנחלות הציוני, לצד קיום פעילויות נוספות במישור ההומניטארי והחברתי. במהלך אינתיפאדת 1933 הן השתתפו בחודש אפריל בהפגנה גדולה במחאה על ביקור בכירים בריטים בארץ, הלורד אלנבי והלורד סנטון, בעיר אל-קודס. למרות הגשם הכבד שירד באותו היום המשיכה ההפגנה הנשית לצעוד ולקרוא נגד ההתערבות הזרה.

לאישה היה תפקיד חשוב במרד 1936 בהעברת ידיעות ומכתבים, בקריאה נמרצת ל[השתתפות בפעולות] ההתנגדות, הסתרת המורדים, מתן עזרה ראשונה לפצועים וטיפול בפצעיהם. במרד הזה נפלה חלל השהידה פאטמה ע'זאל.

בין השנים 1939-1947 היה לאישה הפלסטינית תפקיד חשוב בחיים המדיניים והצבאיים, באמצעות השתתפותה במאורעות שקרו בין הערבים והיהודים ובמיוחד לאחר ההחלטה על חלוקת פלסטין. האישה הפלסטינית הייתה החוליה המקשרת בין המורדים, ובתקופה זו הופיעו כמה אגודות התאחדויות נשיות. כשפרצה הנכבה בשנת 1948 והאישה הפלסטינית ראתה בעיניה את עקבות הגירוש וכיבוש הערים הפלסטיניות ומערב אל-קודש ופיצול העיר כולה, עקירת אלפי פלסטינים מבתיהם, היא ידעה את אימת הנכבה ואת עומק הטרגדיה. דבר זה חיזק אצלה את תחושת השייכות למולדת, והוביל לפיתוח מידת שותפותה בפעילות המדינית ובמאבק. הנכסה ב-1967 ואובדן הגדה המערבית וירושלים ונפילתן בידי הכיבוש הציוני הובילו לשינוי גדול במאבקה של האישה המקדסית שיצאה ממעגל המוסדות – האישה הפלסטינית התחילה להצטרף לפעילות החמושה ולתנועות הלוחמות בפלסטין 1967.

לאישה הפלסטינית והמקדסית היה תפקיד בולט באינתיפאדה הראשונה, אינתיפאדת האבנים. אם בעבר היו הנשים מוגבלות למאבק המדיני בלבד, הרי שבאותה האינתיפאדה המצב השתנה וכל הנשים בכל הגילאים השתתפו בדרכי הלחימה השונות. האישה הפלסטינית סייעה לשחרר כמה מצעירי וגיבורי האינתיפאדה ולהציל רבים מהמורדים, להבריח אותם ולספק להם מקום לינה.

מאבקה של האישה הפלסטינית נמשך גם במהלך האינתיפאדה השנייה (אינתיפאדת אל-אקצא) בשנת 2000 וקו חדש של מאבק האישה המקדסית הופיע – המוראביטאת [1] והמגנות על אל-אקצא. למרות שזה עוול לקשור את מאבקן רק בנושא ה'ריבאט', בזמן שהריבאט [התנגדות] של חלקן נמשך עשרות שנים בספסלי הלימוד ובהוראת אמנות הנחישות, ההתנגדות, התפילה, האיעתכאף [התמסרות לעבודת האל], וההגנה על השטח הדתי וההיסטורי הזה. בנוגע לאינתיפאדה השלישית בשנת 2015, "אינתיפאדת הסכינים", שבאה לאחר ריבוי המעשים השרירותיים והפגיעה המתמשכת של רשויות הכיבוש הישראלי שניסו להסלים את את פעילותן הפושעת נגד בני העם הפלסטיני וקודשיו, העימות האמיתי קרה בין האויב לנשים, פנים אל פנים ללא מורא. היה להן רצון להפוך לשהידות במלוא האומץ. אפשר שכלי התקשורת והרשתות החברתיות היו אלה שגרמו להפצת תמונות הנשים מכוסות הפנים מתעמתות עם כוחות בכיבוש ויכולות להן.

ובחזרה להתקוממות שער האריות שהפכה לסמל המרד שמייצג את אל-קודס ואת מסגד אל-אקצא. אל-קודס וערי הגדה היו עדות לאינתיפאדה אמיתית למען ההגנה על אל-קודס, דחיית אמצעי הפיזור והמעקב האלקטרוני והצליחו להשית את תנאיהם על הכובש והפילו את תכנית החלוקה של מסגד אל-אקצא על פי זמן ומקום, ואת ייהודו. העימות ההיסטורי הזה שבו ניצחו המקדסי והמקדסית על אדמתם השיב את בטחונם בעצמם ובסוגיה [הפלסטינית] וביכולתם להתייצב נגד האויב ולהתעמת איתו למרות שצבא הכיבוש בירושלים ממשיך לפגוע בנערות ובילדים, לתקוף אותן, להכות את המוראביטאת המקדסיות ולהרחיקן לתקופות של עד שישה חודשים משטח מסגד אל-אקצא. אחת המוראביטאת המקדסיות אמרה כי "הריבאט אינו מוגבל בגיל או במגדר מסוים. כולם נדרשים לעשות ריבאט באל-קודש ובאל-אקצא", וכי "הנשים והגברים הם קו ההגנה הראשון על מסגד אל-אקצא ועל אל-קודס כולה עם כל אתריה הקדושים." הניסיון האחרון הוכיח את חשיבות נוכחותה של האישה המקדסית שישנה בשערי אל-אקצא והתלוותה לילדיה ולבעלה שם. האלימות, המעצר וההרחקה הכפויה לא ימנע מהמורביטאת ומהפעילות המקדסיות ללכת למסגד אל-אקצא ולעשות בו ריבאט, הן ומשפחותיהן, ולהכין אוכל ולפתוח את השולחן המקדסי לעיני צבא הכיבוש, עבור הצעירים המוראביטין הנאחזים בנחישות בשיניהם בשערי העיר. כל הנתונים הללו מראים שהכיבוש מנסה באמצעות פגיעה בנשות אל-קודס, לפגוע בלכידות המשפחה המקדסית ולהרוס את יכולתה לעמוד איתנה, מה שיאפשר את המשך תהליךכי הייהוד והישראליזציה ומחיקת הזהות של העיר, אלא שמעשי התוקפנות והפשעים הללו לא יניאו את האישה המקדסית מהמשך התמודדותה עם כל מעשי הכיבוש, למרות ההסלמה המסוכנת שמבצעים רשויות הכיבוש והמתנחלים הקיצוניים."

– מתוך אתר "הועידה הפלסטינית העממית בחו"ל"

—–
הערת מערכת 0202:
מוראביטון (ביחיד: מוראביט) – כינוי ללוחם מוסלמי שנמצא במצב של "ריבאט", מעין הכנה נפשית לקראת הגנה על הקדשים מוסלמיים. כיום מקובל לכנות כך בין היתר את המוסלמים והמוסלמיות הנמצאים ומתפללים בהר הבית ובכך למעשה "מתנגדים" לנוכחות הישראלית והיהודית במקום.

#יום_האשה_הבינלאומי #מקדסיות #מוראביטאת

دور المرأة المقدسية في النضال من هبة البراق الى هبة باب الاسباط
الكاتب: د.نائلة الوعري

للنص العربي الكامل–> https://goo.gl/nNo3NH

https://www.facebook.com/1403064266655095/posts/1808179752810209