שלב האמונה החלשה ביותר

העיתונאית הירושלמית, נדיה חרחש, התייחסה לאירועים האחרונים בגדה וכתבה:

"אני כבר לא מרגישה טעם לכתוב בתוך כל האירועים המדממים והקטסטרופליים שאנו חיים בהם. מצד אחד, יש תחושת צער בכל פעם שאנו מאבדים את חייו של אדם, שרגע לפני כן חלם על חיים. אולי אנחנו עוסקים ברעיון המוות כדי לנסות לגעת במה שלבני תמותה אין שליטה עליו, מה שמחכה לאחר המוות.

אבל כאן, בחיים האלה, אנחנו מאבדים מישהו שרק חלם חלומות. אמא מאבדת את בנה, משפחה מאבדת את מי שהופך אותה למשפחה, עיניים מדממות ולבבות אבלים של אהובים, מכרים, שכנים וחברים. החברה מאבדת אדם שחלם על עתיד לבנות בו מולדת."

נדיה הוסיפה ואמרה כי רעיון ההקרבה למען המולדת היה קשור למצפון הפלסטיני, כולם מוקרבים למען המולדת כאשר למולדת היה יעד.
"הקולות שלנו שרו את מילות השירים שעליהם גדלנו 'אני מתורמוס עייא, וגם מטבריה. אני הבן של ירושלים הערבית, אני בנך, פלסטין… שמי הוא העם של פלסטין'."

אולם, המציאות מלמדת אחרת. המציאות שבה העם הפלסטיני חי מנכיחה את המשך השיר:
"היום אני מת, היום אני נלחם, היום אני חי." העם ימשיך לשלם את מחיר הקורבנות משום שהשה.יד יהיה קורבן לבעלי הכוח. בעלי הכוח אשר חיים על דם הילדים. הישרדותם גובה את מחיר הקורבנות, והמולדת הפכה למנהיג, שרואה עצמו גדול כמו המולדת, עד שיהפוך הוא עצמו למולדת.

הדברים מסתבכים יותר, בתקופה שבה יש צורך לאשר את הידיעה על המוות הטרגי, ולכן קשה לדעת אם להכריז על בשורת המוות כמות קדושים או בגידה. יש לוודא שהמת נהרג כתוצאה מירי הכיבוש, הרשות הפלסטינית או במהלך קטטה.

"איך מגנים הרג אכזרי על ידי הכיבוש ואיך מתמודדים עם מעצר ברברי של הרשות?
כיצד אנו מגנים את היעדר הצדק ואת השתיקה הבינלאומית לנוכח פשעי הכיבוש, בזמן שהרשויות מתחמקות מפשעיהן נגדנו?

כיצד אנו זועקים נגד סיפוח ההתנחלויות ובניית יחידות חדשות, כאשר הרשות בלעה את שאר הקרקעות לטובת בעליה?

הפכנו לממתינים לחדשות על קטסטרופה שתתסכל אותנו, ולמייחלים לאסון שיבוא על ראשיהם של המדכאים אותנו."

משכם ועד ג'נין, חווארה ותורמוס עייא, כאב, לבבות בוערים ושברון לב. חוסר יכולת לפעול, לבטא או להרגיש. ג'נין הפכה ליבשת מופרדת מהמאחזים, כאילו הייתה עזה אחרת.

"שה.יד אחר שה.יד בין שכם לג'נין, ואפילו לא שמנו לב לחדשות. הפלישות הפכו להפצצות אוויריות, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להחמיר את הגינוי.
איך הגענו לתחתית הסלע, זו כבר לא שאלה. איך נוכל לצאת מהעומק הזה, כבר אין טעם לחשוב על זה."

כל אחד מתמודד עם האסון שלו לבד, מאז שהמולדת הפכה לעצם קיומו של מנהיג. המולדת התפזרה והופרדה, כך שמה שקרה בג'נין, הוא עניינה של ג'נין בלבד, מה שקורה בשכם הוא עניינה של שכם, וכך הלאה מתורמוס עייא, חווארה, ראמאללה, עזה וירושלים.

חרחש סיימה בדבריו של הנביא מחמד: "כל הרואה מכם רע שישנה זאת בידו, ואם אינו יכול, אז בלשונו, ואם אינו יכול, אז בלבו, וזו האמונה החלשה מכולן."

"אנו חיים בשלב האמונה החלשה ביותר."

◀️ מקור: https://katzr.net/0640a6

#טרגדיה #הגדה_המערבית

https://www.facebook.com/193227666425360/posts/290024463412346