הפעילה החברתית מונא אל-כורד והשיר על שיח' ג'ראח [1]
"אמא שלי נולדה בג'בל מוכבר, אבל הגיעה לגור בשכונת שיח' ג'ראח לפני יותר מ-25 שנה. היא התמזגה עם התושבים והפכה לאחת מהם. אמא שלי השקיעה שנים ארוכות של מאמץ כדי לבנות יחד עם אבא שלי את בית החלומות, שכעת נמנע מהם להתגורר בו בגלל החלטת בית המשפט של הכיבוש הפשיסטי. אמא שלי חוותה את העצב של השכונה לפני השמחה שלה, והפכה מאותו הרגע לדוברת הרהוטה שלה. את השיר הזה היא כתבה לפני שנים. השנים עברו והמצב השתנה, אבל העמידה האיתנה של תושבי שכונת שיח' ג'ראח והיציבות שלהם ממשיכות, ואפילו מתעצמות.
אני כאן בשביל ירושלים,
בן ואהוב, מחבק אותה כל בוקר.
אני כאן בשביל אל-אקצא, שכן וקרוב.
בוא אל הפלאח,
אני שכונת שיח' ג'ראח.
"לצד מותני – כידון,
ובגבי – כידונים,
ומעל הפצע שלי – מלח,
והפצעים עדיין מכאיבים לי".
ולמרות האזיקים, ולמרות הפצעים,
אני חתונה פלסטינית,
וחג, ושמחות.
אני שכונת שיח' ג'ראח,
אני צעקת הכיבוש האיובית [2],
וקריאת הניצחון 'אללה אכבר'.
[…] אני גרנות החיטה,
הכנעניות,
וקריאות של גאווה,
לבורא המושיע.
[…] אני שכונת שיח' ג'ראח,
אני כרם אל-מופתי, אני כרם אל-ג'אעוני,
אני גני התפוח, באיתנותי אני ארמון.
[…] אני שכונת שיח' ג'ראח, ושהעולם ישמע:
אני כאן. כאן אני.
[…] אני שכונת שיח' ג'ראח."
◀️ מקור: פרופיל הפייסבוק של מונא אל-כורד
📷 קרדיט צילום: מונא אל-כורד
#תרבות #שיח_גראח
👇👇 הפניות למקורות בתגובות 👇👇
https://www.facebook.com/1403064266655095/posts/2843291555965685/
