הנכבות שהולידה הנכבה

אירועי יום הנכבה שחל אתמול [15.5] בארץ ובעולם התקיימו בכמה מישורים. בשטח למשל, אורגנו מספר טקסי זיכרון לכבוד הנכבה, כששכונת שיח' ג'ראח במזרח ירושלים היוותה מוקד עיקרי. כך כתבה מונא אל-כורד, תושבת השכונה ופעילה מרכזית במאבק נגד פינוי התושבים ממנה [1]:

"ביום הזיכרון ה-74 לנכבה, אנו אומרים משכונת שיח' ג'ראח העומדת איתנה:
השיבה היא זכות ורצונו של העם.
עם אחד, גורל אחד ושיבה וודאית.
רחמים על השהידים ושחרור קרוב לכל האסירים והאסירות שלנו.
#הנכבה_לא_תימשך".

יום הנכבה בא לידי ביטוי גם במישור האינטלקטואלי, כמו למשל במספר טורי דעה שהתפרסמו ברשתות החברתיות. במאמר פרי עטו של הפרשן הפוליטי ראסם עובידאת [2], שפורסמה באתר האינטרנט 'אל-קסטל' תחת הכותרת "הנכבה הולידה נכבות", טוען עובידאת כי האסון שפקד את העם הפלסטיני ב-1948 הוליד אסונות נוספים – בין אם כאלה שנוצרו "על ידי מדינת הכיבוש והכוח הקולוניאלי שהקים ומימן את הישות הזו", ובין אם כאלה שנוצרו "במו ידיהם של הפלסטינים – כמו למשל הסכמי אוסלו והפילוג [בין פתח וחמאס]". לדבריו, ב-74 השנים האחרונות הלך הפרויקט הציוני ונסוג, והעם הפלסטיני, שלא נעלם לשום מקום, עדיין "מתנגד לפלישה הציונית אל אדמת פלסטין ההיסטורית".

מה כוונתו של עובידאת ב"נסיגת הפרויקט הציוני?" לדידו, "המדינה הכובשת חווה משברים פנימיים עמוקים" שמעידים על התפרקות חברתית ופילוג אזרחי, זאת כתוצאה "מהתפוררות המפלגות הישראליות הגדולות לטובת "היהדות הדאע"שית" ששולטת באיבריה של המדינה ובהנהגה שלה, ומחליטה אם ממשלה מסוימת תשרוד או לא. בנוסף, ברמה העולמית, עובידאת מסביר כי "בנות בריתה של מדינת הכיבוש ושל הפרויקט הקולוניאלי שלה" כבר לא שולטות באופן מוחלט בעולם, שהולך לכיוון יותר פלורליסטי, צודק והומניטרי – מה שמביא לרגרסיה של הפרויקט הציוני. כך, "דעיכתה של מדינת הכיבוש היא לא שאלה של רצון או של פסק הלכה מטעם שיח' כזה או אחר", אלא תוצאה הכרחית של תהליכים היסטוריים.

מבחינתו, "הישות הזו" הופכת לנטל על המעצמות הקולוניאליות, "פרויקט על אדמת פלסטין שסופו אבוד", משום שהיא איבדה את יכולת ההרתעה שלה והבינה שאין ביכולתה להביס את ההתנגדות הפלסטינית, כפי שמוכח פעם אחר פעם: בסבב הלחימה "חרב ירושלים" ובהלווייתה של שירין אבו עאקלה. כך, שקיעתה של מדינת ישראל היא "תהליך היסטורי שעשוי להתעצם בעוד שנה או עשר שנים, כתוצאה של עשייה, הישגים וניצחונות מצטברים" של העם הפלסטיני.

בעשורים האחרונים גובר בישראל השיח על "הפילוג בעם", ולפעמים נראה כי אותם "שבטים" שעליהם דיבר נשיא המדינה לשעבר רובי ריבלין בנאומו מ-2015 מהווים את בסיס המציאות שבה אנחנו חיים. האם נקודת מבט זו מתכתבת עם דבריו של עובידאת? מה ההשלכות של המצב הזה?

[בתמונה: מונא עצמה לצד ציור קיר של העיתונאית שירין אבו עאקלה]

📷 קרדיט צילום: מונא אל-כורד

#נכבה #היסטוריה

👇👇 הפניות למקורות בתגובות 👇👇

https://www.facebook.com/1403064266655095/posts/2838978963063611/