זיכרונות מבתי הכלא של הכיבוש

הצעיר המזרח ירושלמי זכריה אל-בכרי, בן 21 מהעיר העתיקה, נשפט ל-20 חודשי מאסר ב-4 בינואר 2021 לאחר שנטען כי יידה אבנים והשליך בקבוקי תבערה לעבר שוטרים, ועד לא מזמן הוחזק בכלא שטה [הצמוד לכלא גלבוע]. לא מדובר במעצר הראשון שלו, ומאז גיל 15, הוא נכנס ויוצא מבתי כלא ותחנות מעצר – “מה שמנע ממנו להשלים את לימודיו”: ב-2016 הוא נעצר לראשונה ושהה בכלא לתקופה של ארבעה חודשים [בתמונה], ובשנה שעברה, הוא נעצר ל-40 יום נוספים, במהלכם לא נפגש עם משפחתו אפילו פעם אחת, מלבד דרך הזום – במהלך המשפט שלו [1].

אימו של זכריה מספרת כי הביקור הראשון שלה בבית הסוהר היה “לא נורמלי”. היא מתארת שהיא “לא רצתה לחשוף את החולשה שלה ואת הבכי שלה […] ושהוא הסתכל עליה מבעד לזכוכית בחיוך רחב זה נתן לה כוח”.

זכריה עצמו ניצל את ימיו בכלא וכתב במהלכם ספר קצר, בן 21 עמודים, המתאר את חוויותיו “מבתי הכלא של הכיבוש” [2]. הספר יצא לאור בשנת 2021 בגרסה אלקטרונית [בתמונה], מלווה בהקדמה שכתב ידידו של זכריה, האסיר המזרח ירושלמי אסחק ערפה. זכריה כתב את זיכרונותיו בלהג מזרח ירושלמי, והוא כולל תיאור של אירועים יומיומיים בכלא ושל “חלק ממה שקורה במבצרים של האסירים”. בהקדמה לספר, כתב ערפה שמטרת הספר היא לחשוף את הקורא לנקודת המבט של אסיר מזרח ירושלמי צעיר, ולתת לו תמונה של המתרחש בין כתלי בית הסוהר. הספר כולל פירוט על מגוון נושאים: התאים ותנאי המחייה, אסירים המרצים מאסרי עולם, פעולות דיכוי וחיפוש של הסוהרים, ההשפעה של אסירי “מנהרת החירות”, הלימודים בבית הסוהר והביקורים המשפחתיים.

בהמשך נתרגם חלקים מהספר, ועד אז, מוזמנים ומוזמנות לכתוב לנו מה לדעתכם יהיה כתוב בו.

📷קרדיט צילום: מרכז המידע וואדי חילווה אל-קודס

#אסירים #אקטיביזם

👇👇 הפניות למקורות בתגובות 👇👇

https://www.facebook.com/1403064266655095/posts/2800564850238356/