מעצב השיער הירושלמי שראה הכל… הכירו את סרקיס דמרג'יאן!
סרקיס נולד בירושלים למשפחה נוצרית (אם ערבייה-ירושלמית ואב ארמני), בבית שנמצא כיום בשכונת משכנות שאננים [1]. במלחמת 1948, נאלצה המשפחה לעזוב את הבית שנהרס בהפצצה ישראלית, וסרקיס נזכר כיצד היה עליו "לצאת ממנו עם פיג'מה". כבר בגיל 17, עזב את ביתו ונסע לרומא על מנת ללמוד עיצוב שיער. במשך שנתיים הוא למד שם את אומנות עיצוב השיער, ולאחר מכן, עבר לפריז ולמד שם איפור במשך שנה. כשסיים, חזר לירושלים וזכה בתואר – הירושלמי הראשון עם התמחות אקדמית בקוסמטיקה. במשך שנות חייו, הכשיר סרקיס מעל מאתיים מעצבי ומעצבות שיער [2].
סלון האופנה שפתח בירושלים, שהתהדר בשם "רומא-פריז", פעל בעיר במשך 50 שנים רצופות, ובראיון איתו, הוא מספר על "ימי הזוהר של ירושלים, טרם כיבושה על ידי ישראל ב-1967". לדבריו, בעיר התקיימו הופעות של זמרים ונגנים מכל עולם התרבות הערבי וכל נשות העיר הקפידו לשמור ולעקוב אחרי צו האופנה. הוא מוסיף ש"הירושלמים אוהבים מסיבות ואופנה, אבל כל פעם שהם מנסים לחיות חיים נורמליים באה הפוליטיקה והופכת את החיים שלהם על פיהם".
אחת מהאנקדוטות שבזכותן סרקיס התפרסם, קשורה לביקורה של הזמרת הלבנונית המפורסמת טרוב (طروب) להופעה בעיר [3]. טרוב הגיע לירושלים ב-1965, ורצתה לפגוש את הספר המפורסם. היא הגיע לסלון "רומא-פריז" וזכתה בתספורת "פוני" מידי סרקיס, שזכה מצדו בשיר שנקרא על שמו – "יא ספר, תעשה לי פוני!" (يا حلاق اعملي غرة!). עד סוף ימי פעילות הסלון התמונה של השניים הייתה תלויה על הקיר. סרקיס סיפר כי הוא וטרוב שמרו על יחסי ידידות קרובים, ושהיא נהגה לשלוח לו כרטיסים להופעות שלה בלבנון.
סרקיס עצמו הוא טיפוס צבעוני מאוד. הוא התפרסם בזכות קלילות המזג שלו, "שעליה שמר על אף גילו", ובזכות השיער הבלונדיני הצבוע שלו – מראה חריג "בעיר הידועה באופייה השמרני". בנוסף, סרקיס המשיך עד גיל מאוחר לקבל הזמנות לכל המסיבות בעיר, בין השאר בזכות יכולות הריקוד הגבוהות שלו. הוא "תמיד הקפיד להתלבש על פי הטרנדים העדכניים ביותר ולהתאים את הבגדים שלו, ולא היסס לנעול נעליים כחולות עם ז'קט כחול מעוטר בחרוזים כחולים".
תייגו חברים וחברות שהולכים לאותה מספרה כבר חמישים שנה!
#תרבות #היסטוריה
👇👇 הפניות למקורות בתגובות 👇👇
https://www.facebook.com/1403064266655095/posts/2793983094229865/
