ראש השנה בבירקנאו. מלכה כהנא, הונגריה.
*לרגל יום הזכרון לשואה ולגבורה אנו ב0202 נביא עדויות וסיפורים שסופרו על ידי ניצולים חרדים מהשואה והונצחו על ידי גנזך קידוש השם*
"התמונה הראשונה שאני זוכרת שהגעתי לבירקנאו זה שלא ראיתי שום דבר ירוק. רק שחור ואדמה שחורה וחושך. ראיתי את מנגלה שעומד מהצד ומורידים אותנו מהרכבות ולו יש מקל גדול בידיים והוא לקח את אמא בצווארון וזרק אותה לצד אחד ואת אחי לצד השני וכך הייתה הסלקציה, עם הסלקציה הזו נכנסנו לתוך בירקנאו.
עבדנו קשה אז הלכנו עם כלבים, היו כמה מאות בנות וכלבים ליוו אותנו. אוי ואבוי עם היינו יוצאים מהשורה, כי היה בסך הכל שני s.s והם פחדו אולי בכל זאת נברח. מסביב היו חוטי חשמל, לא יכולנו לברוח. כל הדרך אמרנו "שמע ישראל", עם הידיים, ככה הלכנו לעבודה.
פעם ביום היינו מקבלים קצת ריבה, מרמולדה קראו לזה, עם פרוסת לחם וקצת מרק, קראו לזה "צורבה" והיינו כל כך מקפידים על הכשרות שחשבנו חס ושלום שזה לא יהיה דבר לא כשר. אם היה נדמה שזו חתיכה של עור של בשר או משהו כזה, היינו זורקים את זה, לא ידענו אחרת, לא ידענו. הייתי אומרת באידייש "ריבונו של עולם אני מוסרת את עצמי אליך.
אני זוכרת שעבדנו בתוך החפירות בראש השנה והם אומרים בנות היום זה ראש השנה, מה אנחנו יכולים לעשות למען השם?! אז אני נזכרתי שאצלנו בבית, חודש ימים לפני ראש השנה, אז אבא שלי ז"ל היה מתפלל תפילות, הוא היה בעל שחרית. ואז אני נזכרתי שאבא היה שר את "שיר המעלות" את פירוש המילים לא ידענו, רק את הקול, הרגש והאמונה. והמילים, זה נפתח שערי שמיים. אז אני התחלתי להגיד להם את מה שנזכרתי "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ה' שמעה בקולי" כזה בכי כמו בבית תינוקות שאת שומעת, ואני הרגשתי איך זה חונק אותי ולא יכולתי להמשיך יותר."
‼לינק למקור: https://bit.ly/2PJI7cI
https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/4242709322414410/
