דרך אקטואליק – Actualic

*טור דעה: דב הלברטל מגדיר מהי ליטאיות ולמה צריך להיות ליטאי [1]*

הליטאיות מתייחדת בשני מאפיינים עיקרים: חשיבות לימוד התורה, וחשיבות התלם. בניגוד לכל שאר המגזרים החרדים, שם לימוד התורה נחשב כמצווה החשובה ביותר מבין המצוות, אצל הליטאים, לימוד התורה אינה רק המצווה החשובה, הוא החיים עצמם.

בתפיסה הליטאית, לימוד התורה הוא מצווה במעמד איכותי שונה לחלוטין מכל מצווה אחרת, והעיסוק בו, הוא עצם הדבקות האדם בשכינה. בכך מעמיד לימוד התורה לא רק את משמעות החיים, אלא הוא תוקף החיים עצמם. במונחים של עיקר ופחות עיקר, אין דבר שישווה ללימוד.

כשהליטאים מדברים על לימוד, הכוונה היא ללימוד הגמרא. הגמרא, ראשונים אחרונים, אך בעיקר הגמרא, רש"י ותוספות. בבריסק [2] ניתן להוסיף גם את הרמב"ם. להתמיד בעיקר בלימוד ההלכה בתקופת הבחרות, זו לא דרכה של תורה ליטאית. הליטאי לא יראה בביטול תורה עבירה רגילה. ביטול תורה יש בו אחד משישים שבמיתה, כי אז פורש מהדבקות ומתוקף החיים.

זו גם הסיבה שליטאי אמתי, לא יחפש מצוות אחרות. הוא כמעט לא יפקוד קברים, אם בכלל. הוא לא יחפש חסדים כדי למלא את זמנו. בגמרא בכתובות מוצאים את רבי עקיבא שהולך ללמוד שתים עשרה שנה, וכשחוזר אז לביתו, ושומע את רשות אשתו [3], אפילו לא נכנס הביתה לרגע וחוזר לעוד שתים עשרה שנה. זו ליטאיות.

ליטאיות הוא גם הסיפור על התנא [4] שלא רצה אפילו לחכות עד שחברו רבי שמעון בר יוחאי יסיים את מסיבת החתונה שלו, והלך ללמוד בלעדיו. וזה שהגיע לביתו רק בערב יום כיפור. וזה שאשתו החזיקה לו את הנר בלילה כדי שיוכל ללמוד.

ליטאיות היא גם מה שמסופר על עוד תנאים שלמדו שנים על שנים מחוץ לביתם. ואחד מהם חזר לביתו ולא הכיר את בנו. ועל הגמרא שמספרת על שכרן של הנשים בהמתינן לבעליהן. ועל מי שקיבל רשות ללמוד שש שנים מחוץ לביתו, וכשחזר כבר לאחר שלוש שנים, אביו יצא כנגדו ושאל אותו אם נזכר בזוגתו. ועל אותו בר בי רב דחד יומא, [5] שהלך חצי שנה וחזר חצי שנה כדי ללמוד יום אחד, ונקרא על שם אותו יום. זו ליטאיות. כל חייו מתמצים באותו יום בשנה. זו ליטאיות. וכך גם בדורות קודמים, לא מזמן. הורים שלחו ילדיהם לישיבות רחוקות, בגיל שתים עשרה, בידיעה סבירה שיותר לא יראו אותם. זו ליטאיות.

חיפשתי בגמרא, ולא מצאתי חוץ מליטאיות זו. לא מצאתי עיסוק בטישים [6]. לא בפרנצ'ס[6]. לא פקידה של קברים. לא עיסוק בקבלה. לא התעסקות מתמדת בתנ"ך. לא בקבלת קמיעות מצדיקים. מצאתי את העמל הבלתי נתפס בלימוד, בהוויות אביי ורבא [7], שזו הגמרא. המעמד הגבוה ביותר של איש ההלכה, התלמיד חכם, נקבע ברמ"א [8] כמי שיודע להבין ברוב מקומות הש"ס. שום דבר מעבר לזה. לא ידיעת העניינים הקבליים, לא מומחיות בתנ"ך, לא דרשנות. רק למדנות. זו הליטאיות.

האדם הליטאי לומד גמרא ומחשיבה, לא כדי שיקרא רב או תלמיד חכם, אלא לימוד לשמה, וחזקה שגם יגיע (כדברי התוספות בכתובות). הוא לומד מתוך שהוא מבין שאלו החיים. וזה הניגוד העצום לזרמים אחרים בחרדיות.

הדבר השני הוא התלם. עולם התורה נובע ממסורות. אלה מעתיקי השמועה, המעבירים מגדול תורה לגדול תורה, מראש ישיבה לראש ישיבה. לא בכדי הרמב"ם בהקדמתו ל'יד החזקה' מונה אחד לאחד את מוסרי התורה. התורה אינה עוברת על רק על ידי ספרים אלא בעיקר איש מפי איש. וזה בכל דור. והם יגידו מה להרחיק ומה לקרב.

התלם של עולם הישיבות וצורת הלימוד של דורנו, ניתן בעיקר על ידי הגאון [9] באמצעות תלמידו שהקים את ישיבת וואלוז'ין, אם הישיבות. זו שלשלת המסירה הליטאית. ממעמד סיני עד וואלוז'ין. מעולם לא פסקו ישיבות מישראל, וגם לאבות הקדושים [10] היו ישיבות. אך עיצוב צורת בן הישיבה, ואופי הלימוד המתקיימים היום, נקבעו בעיקר מאז.

וזה עבר אחר כך בישיבות ליטא המעטירות, ביניהן: מיר, סלבודקא, טלז, גרודנא, בריסק קלצק, ועוד רבות. זה מה שיצר את התלם. הן הן המשקפות את המסורת. גם פסיקת ההלכה, היא חלק מצורת התלם הזו. רב מפי רב. וגם זה התפתח בליטא. רק באירופה. המסורת של עולם הישיבות והתלם, באים רק משם. ולכן הישיבות שנבנו אחר השואה בארץ, בעיקר אלה המובילות, הן המגדלור של העולם החרדי והיהודי.

והתלם כולל הכל. המסכתות הנלמדות. צורת הלימוד. הלבוש. הדגשים בעבודת השם. הגדרת יראת השמים הראויה, לא זו שתפגע בלימוד, שהוא המביא ליראה. לפעמים יש כל מיני רעיונות לשינוי. לפעמים מתוך רצון טוב. ואני זוכר את מרן הרב אלישיב זצ"ל שואל: ולא טוב לכם עם מה שהיה עד עכשיו? ברור שדברים משתנים.

אבל גם השינוי בתלם, נובע מתוך הבנה עמוקה של המגדיר את התלם. בליטא לבשו בני הישיבות בגדים בהירים. גם הכובעים. מי שהיום ילבש כך, הוא מחוץ לתלם. כי הוא רוצה להביע בכך משהו, שהוא אחר. ומי קובע את התלם בדור מסוים? אותם גדולי הדור ששאבו את הרגישויות הראויות מהגדולים הקודמים. מתוך הבנה פנימית עמוקה של תהליכים, איש מפי איש. וכל שינוי עובר במסננת קפדנית של גדולי הדורות, שהפנימו את מסורת קודמיהם. לא פעם שומעים: "כך ראינו שם, בליטא". או: "בליטא לא ראינו את זה".

וכך ניכר בן הישיבה, בהתנהגותו, בהילוכו, במחשבותיו. וזו צורת הישיבה ובן הישיבה. כך התקבל ייסוד בית יעקב, לימוד לנשים. כך גם בדור הקודם נוסד המושג כולל, על ידי החזון איש. התלם, הוא גם הסיבה שיש ישיבות מובילות שמתפללים בהן מנחה קצרה [10]. רק כי כך נהגו בליטא.

אז זו בתמצית הליטאיות, שתחילתה במעמד הר סיני, והמשכה בימינו. והליטאיות היא המגדירה. וכך צריך להיות. וכך כולם צריכים להיות. לימוד התורה. והתלם.

לכתבה המלאה; https://bit.ly/2C3deX7

=====

הערות מערכת 0202:

[1]לטאי – כינוי נפוץ לחרדים אשכנזים שאינם חסידים. ניתן לזהותם לפי הג'קט הקצר וכובע הדומה לכובעו של לנארד כהן רק עם שוליים יותר רחבים.
[2]בריסק – בריסק – זרם חרדי ליטאי, השם דגש על דקדוק בקיום המצוות ואינו משתתף בבחירות.
[3]כשחזר רבי עקיבא לאחר 12 שנים הוא שמע את אשתו מאחורי הדלת אומרת "הלוואי שהוא היה נשאר עוד 12 שנים ללמוד".
[4]תנא – כינוי לחכמי ישראל בתקופת המאה ה-1 וה־2.
[5]בר בי רב דחד יומא – תרגום מארמית, בן ישיבה של יום אחד.
[6]טיש – טיש (ביידיש: שולחן) הוא אירוע הנערך בחצרות האדמו"רים החסידיים, ומשמעותו היא עריכת השולחן של האדמו"ר, אותו הוא עורך בפני קהל חסידיו.
פרנצ'ס – טריבונות המוצבות בכל 'טיש' חסידי.
[7]אביי ורבא – שני אמוראים (חכמי ישראל לאחר התנאים) המופיעים הרבה בתלמוד.
[8]רמ"א – רבי מאיר איסרלישׂ, נחשב לפוסק אשכנזי מכריע בסוגיות הלכתיות.
[9]הגאון – רבי אליהו מווילנה. נודע כמתנגד לדרך החסידות.
[10]מנחה קצרה – תפילת מנחה היא מצהרי היום עד השקיעה. בדיעבד יש נוסח לקיצור התפילה, אך בישיבות מסוימות עושים כך לכתחילה, כדי למנוע ביטול תורה.

#לטאי #לימוד_תורה

https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/2266226976729331