דרך הפלס

בתקופת הבחירות ובעיקר לאחר היוודע התוצאות והעימותים הפוליטיים לקראת הסיבוב השני של הבחירות לראשות העיר, הולך ומתפתח בציבור החרדי שיח של שקר שטרם היה כמותו.

תועמלני מפלגות מסויימות אינם נרתעים לפעול בדבר והיפוכו בנשימה אחת, ולדברר עמדות סותרות במצח נחושה לעיני כל ישראל.

מחמת קוצר היריעה לא נציג את כל מצעד הכזבים במלואו, ונתייחס רק לנושא האקטואלי שעומד על הפרק: מסע התעמולה של הקליקה הנכלולית העומדת מאחורי "משה ליאון לראשות העיר", הפרוייקט הפוליטי/נדל"ני שמאחוריו שורה של דמויות אפלוליות ומסואבות, שבחרו לעטות על עצמם תחפושת "קנאית" ולהפיק קמפיין כוזב בנוסח "הצילו את קדושת ירושלים".

אז בטרם יצרבו עיני הציבור מזריית החול המאסיבית, כמה עובדות ותובנות מתבקשות:

1. זכרון קצר-מועד: מה קרה בסיבוב הראשון.

מוזר שצריך לרענן את הזיכרון מארועים דרמטיים שאירעו לא לפני שנים רבות, אלא רק בשבועות האחרונים.

מפלגת האחות של 'דגל התורה', הלא היא 'אגודת ישראל' [1], הציגה מועמד מטעמה לראשות העיר. היא יצאה בקריאה לדגה"ת [לדגל התורה], שמהווה שותפה פוליטית מלאה שלה וצועדת איתה יד ביד (בכנסת ובמרבית הרשויות המקומיות), וכן למפלגת ש"ס שאף היא נחשבת חלק מ"הלובי הפרלמנטרי החרדי" ושותפה קבועה בתיאומי עמדות בדיוני הכנסת – לתמוך במועמד לראשות העיר.

ערב יו"כ [יום כיפור] גילתה מפלגת אגו"י [אגודת ישראל], כי דגה"ת וש"ס החליטו במודע לחסל את סיכוייו של המועמד שהציגה אגו"י ולהעביר את קולותיהם למועמד-קש שנודע כאחד מבכירי מפלגת 'ישראל ביתנו' ואיש סודו של העומד בראשה השר אביגדור ליברמן – אלה שנודעו כמי שמובילים עשרות בשנים אג'נדה אנטי-דתית מובהקת על כל צעד ושעל.

וכאן הבן שואל:

מדוע החליטו אז במחי-יד לחסל את סיכוייו של מועמד אגו"י? איך נשכחה אז הסיסמא של "הצילו את קדושת ירושלים"? לאן היא נעלמה?

הרי לדגה"ת וש"ס אין כל נימוק הגיוני להשיב על הזעקה הנשמעת מפי ראשי אגו"י, כי מי שדואג וחרד לקדושת ירושלים לא היה צריך להוציא 'חוזה חיסול' על המועמד החרדי שהוצג מטעמם, ואם הם כל כך "דואגים לקדושת ירושלים" מדוע לא העדיפו אותו על פני המועמד חובש הכיפה הסרוגה המייצג את הפוליטיקאי שנחשב עשרות בשנים כחלום הבלהות של היהדות החרדית.

אם לא די בכך, החיסול הממוקד היה רק שלב ראשון. ערב סגירת הרשימות התברר כי אנשי דגה"ת הגדילו לעשות: הם עשו צעד מרחיק לכת נוסף והציבו את הקומבינה של ליברמן-דרעי-ליאון על ראש שמחתם, עד כדי כך שהדבר שימש בפיהם עילה מוצהרת לפירוק השותפות עם אגו"י גם ברשימה בי-ם.

כפי שפורסם, במהלך המו"מ הודיעו נציגי דגה"ת כי הבעיה איננה פתרון בעיית היחס הפנימי ברשימה, וכי על אף שיוכלו להסכים להצעות של אגו"י ללכת לקראתם בענין חלוקת המקומות ברשימה, הם עומדים על פירוק השותפות מסיבה אחרת לגמרי: דרישתם הנחרצת להציג את ליאון בתעמולת הבחירות כמועמד רשמי מטעמם במקום מועמד אגו"י.

משמע, לא זו בלבד שהחליטו להפנות עורף למועמד חרדי מטעם המפלגה השותפה, אלא אף ביצעו מחלוקת לוהטת ופילוג דרמטי שהביא לפירוק השותפות ולהעכרת האווירה ביניהם, והכל כדי לעמוד על דעתם לפיה קדושת ירושלים אינה הנושא, כי מה שבאמת הרבה יותר חשוב זה "הצילו את קדושת ליאון".

וכמובן שכל השאלות הללו מתעצמות לנוכח הטענה העובדתית שמציגים עתה ראשי אגו"י, כי תוצאות הבחירות בסיבוב הראשון הוכיחו בעליל, כי אילו הוי דגה"ת וש"ס תומכות במועמד אגו"י, הוא היה זוכה בנקל ועובר הרבה למעלה מ-40% הנדרשים.

אז מה קרה כל הזמן ל"הצילו את קדושת רושלים"?

2. תירוצים מגוחכים למיזם הנכלולי

באותם שבועות התפתלו דוברי דגה"ת להנפיק שלל תירוצים יצירתיים כדי להצדיק את עמדתם. בראש ובראשונה הנימוק הענייני, המוסרי והרוחני: ככה החלטנו וזה מה שיהיה! אגו"י לא יכתיבו לנו מועמד ויבקשו שנתמוך בו בשם 'האחדות' ו'האחריות'.

בקיצור, לא רק 'קדושת ירושלים' יכולה להמתין בצד, אלא גם שיקולי הלויאליות והאחדות. למה? – ככה זה וזהו זה.

הבעיה היא שרק לקראת הסיבוב השני נזכרו בשיקולי הלויאליות, האחריות והאחדות וכו', והם מצהירים עתה בראש מסע התעמולה: "די לחשבונות קטנוניים, הגיעה הזמן לגלות אחריות ולהעדיף את האחדות החרדית, כי בעצם, אתם ידידינו לשעבר מאגו"י, הלא אנשים אחים כולנו, ומה זה משנה אם המועמד שלי או שלך, הרי זה באמת ממש לא משנה לאחר שדאגנו להעיף את המועמד שלכם כדי שנוכל לדרוש שתתמכו במועמד שלנו…"

תירוץ נוסף, שהושמע בראש חוצות ע"י תועמלני דגה"ת וש"ס: אסור להציב מועמד אשר עלול "למשוך אש". כל מועמד שיוצג באופן מוצהר כמי שמייצג את האינטרס החרדי – יספוג גלי התנגדות עזה מהרחוב החילוני והתקשורת הכללית – בשלב ראשון במערכת הבחירות, ולאחר מכן בעת ניהול העיריה בפועל. מועמד כזה ישמש מוקד ללחצים בלתי פוסקים כמי ש"נכנע לחרדים", ויתקשה להעביר החלטות, הרבה יותר ממועמד של מפלגה חילונית, שמצטייר כמישהו "כללי" ו"לא סקטוריאלי", שמייצר קואליציה כלל-פוליטית ומצרף אליו לקואליציה "גם" סיעות חרדיות.

זו היתה התזה שנוצרה בשלב מסוים כדי להנפיק אידיאליזציה ורקע 'עקרוני' להתנגדות הפוליטית של דגה"ת למועמד אגו"י.

כנגד זה טענו אנשי אגו"י, כי לפחות במערכת הבחירות הוכח שמועמדם ידע "ללכת בין הטיפות" ולהציג עצמו כמי שישמש "ראש עיר של כולם" בלא לעורר התנגדות חילונית. כך או כך – אין בכוונתנו להתמקד בנושא הפרסונלי, אלא בעצם הטיעון שבו נתלו אנשי דגה"ת וש"ס כאמתלה שתצדיק הצגת מועמד לא-חרדי מטעמם.

כי מה שקרה בסופו של דבר, גלוי וידוע לכל: דווקא המועמד ליאון הוצג בקול רעש גדול כ"מועמד סקטוריאלי", שכן באמת אין מאחוריו אפילו בדל של קונסנזוס כלל-ציבורי, ואפילו אין לו סיעה חילונית-כללית משל עצמו, אלא הוא משמש אך ורק מועמד של שתי מפלגות חרדיות.

ואם לא די בכך, החלו בשבוע האחרון תועמלניו של ליאון לנהל קמפיין חרדי מובהק, שבעיני החילוניים מתפרש כהכרזה של "מלחמת תרבות" ומתיחות לקראת הכרעה דרמטית בשאלה "מי ישלוט בירושלים", על כל ההשלכות הכרוכות בכך – כל התופעות שמפניהן הזהירו רק לפני שבועות ספורים דוברי דגה"ת כי רק מועמד אגו"י הוא זה שיגרום לכך!

נמצא שבסוף מה שקרה זה תרתי לריעותא [גרוע פעמיים]: גם מועמד שבאמת רחוק מלהיות חרדי, ואף פועל כשליח נסתר של ליברמן, וגם משמש מוקד למיתקפה חילונית נגד "מועמד סקטוריאלי של מפלגות חרדיות שאין לו אפילו מפלגה משלו".

אז אם ממילא התברר שנגזר לספוג לבסוף את האש נגד "מועמד החרדים שמנסה לכבוש את העיריה", אז מה היתה ההצדקה לפסול את מועמד אגו"י ומדוע לא היה עדיף כבר מועמד חרדי.

ואם עכשיו מתהפכים דוברי דגה"ת וטוענים כי אפשר וצריך להתעלם מהמיתקפה התקשורתית ובלבד שייבחר "מועמד שלנו" – אז למה השתמשו בתירוץ השקרי הזה כדי לטרפד את מועמדותו של נציג אגו"י?

שאלות ללא מענה, שמציגות שוב את הגישה הדו-פרצופית במיטבה.

[…]

כמדומה שניתן להסתפק בכל מה שנכתב עד כאן, כאשר אפשר להוסיף על כך עוד כהנה וכהנה, אך די במה שנאמר כדי להגיע למסקנה כי לפנינו שני מועמדים חילוניים, אחד חובש כיפה ואחד לא, שניהם עוסקים באג'נדות חילוניות, כל אחד בדרכו ובסגנונו. אף אחד מהם לא יציל את היהדות החרדית ושניהם רחוקים מהשקפת עולמנו.

ועל כן, גם אם תישמע טענה כי יש להכריע על דרך "הרע במיעוטו", אבל כאמור במקרה זה כלל וכלל לא ברור מי הוא בעצם "הרע במיעוטו".

כך לגבי כל יהודי חרדי באשר הוא, ובפרט בנוגע לציבור בני התורה הצועד לאורו של רבנו מרן ה'דרכי שמואל' [2] זיע"א [זכותו יגן עלינו אמן] ויבדל"א [ויבדלו לחיים ארוכים] גדולי התורה שליט"א. כבר במערכת הבחירות הקודמת, לפני חמש שנים, הורה מרן זצוק"ל, כי אנו חייבים להיות ממוקדים ללא הרף בסכנה המרכזית המאיימת על קיום היהדות, ולכן גם בשיקולינו בענייני העיריה וכדו', איננו שוכחים כי על ראש דאגתנו "תן לנו יבנה וחכמיה" [3], ומי שהוא ידא אריכתא [שליחו, עושה דברו] של ליברמן הלוחם הגדול למען גיוס בני הישיבות, אינו יכול לקבל את תמיכתנו.

בפרט שבשנים האחרונות למדנו כי גורמים פוליטיים חרדיים, בפרט בצמרת דגה"ת וש"ס, מסייעים מאחורי הקלעים לכל המגמה של גזירת הגיוס, ובמקביל משמשים סוכני-משנה לכל המזימות לשינוי פני היהדות החרדית, תוך הפלת תרדמה, אדישות וקרירות – ואותם פוליטיקאים הם שמובילים עכשיו את שליחו של ליברמן בנסיון להשתלט בצוותא על המימסד העירוני בירושלים ולהשתמש בו ככל למימוש מזימותיהם בצוותא.

מלבד כל זאת, הרי אותם גורמים הרודפים במשותף את ציבור בני התורה, מנסים לפגוע בו בכל דרך אפשרית, ולכן לא היה מקום אפילו לתחילת דיון האם ניתן לסייע בידי רודפינו ומשנאינו.

ניתן להגדיר זאת כך: אמנם, בוודאי שאסור לתמוך במועמד כלשהו שמתנגד לכניסת מוסדות חרדיים לשכונות מעורבות/מתחרדות – אבל כאן מדובר על כאלה שלוחמים נגד זכות הקיום שלנו גם בשכונות חרדיות!

[…]

הכתבה המלאה בתגובות

=======
הערות מערכת 0202:
[1] דגל התורה ואגודת ישראל – 2 המפלגות המרכיבות יחד את רשימת יהדות התורה. דגל התורה מייצגת בעיקר את הציבור החרדי-ליטאי ואגודת ישראל את הציבור החרדי-חסידי. בבחירות האחרונות למועצת העיר ירושלים רצו 2 המפלגות ברשימות נפרדות.
[2] מרן 'הדרכי שמואל' – הרב שמואל אויערבך, שהיה מנהיג 'הפלג הירושלמי', אותו מייצג עיתון הפלס.
[3] "תן לנו יבנה וחכמיה" – מתייחס לאגדת חורבן בית המקדש, על רבי יוחנן בן זכאי, שקיבל רשות לבקש מה שירצה מהקיסר הרומי, ואחת מבקשותיו הייתה "תן לי יבנה וחכמיה" (מסכת גיטין דף נ"ו).

https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/2218389264846436