דרך חרדים 10 – הדף הרשמי
חץ וקשת, חרובים, קבירת 'הגניזה' וביצים חומות • מנהגי יום ההילולא
לוב, סמרקנד, בוכרה, חב"ד, ירושלים, וורמיזא, אמסטרדם, צפת, תימן, וטוניס, אלו חלק מקהלות ישראל שנהגו מנהגים עתיקים ויפהפיים בל"ג בעומר • חלאקה, שרפת בגדים, חץ וקשת ועוד • אלו מנהגים נותרו ואלו אבדו עם השנים?
המנהג המוכר ביותר בל"ג בעומר הוא הדלקת מדורות לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי – שזהו יום ההילולא שלו.
• אחד המנהגים הנפוצים ביותר בל"ג בעומר הוא גזיזת מחלפותיו של פעוט שהגיע לגיל 3 שנים על יד קברו של התנא הקדוש (ה'חלאקה'). מהו המקור למנהג זה? רבי חיים ויטאל מספר שרבי יונתן שאגיש העיד שהאר"י הקדוש ז"ל ביום ל"ג בעומר "הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה".
• נהגו בחב"ד לאכול ביום זה ביצים שנצבעו בצבע חום בשעת הבישול. מנהג נוסף השייך לחב"ד – אכילת חרובים ביום ל"ג בעומר זכר לחרובים אותם אכלו רבי שמעון ורבי אלעזר בנו כשהסתתרו במערה מן הרומאים (שמירת המועדים עמוד 259).
• בבוכארה נהגו לקרוא בליל לג בעומר את ה'אדרא רבה' ואת ה'אדרא זוטא' מתוך הספר 'הדרת זקנים'. ורבים מהיהודים היו משתדלים לעלות ביום זה לקבר רשב"י שבמירון (יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה עמוד 592).
• בלוב היו היהודים נוהגים לקשט בל"ג בעומר את בתיהם בשרשראות של נייר שהיו מכונים בשם "קואג'ד מתע רבי שמעון' (נחלת אבות עמוד צה).
• בפרשבורג היה החתם סופר מיסב בל"ג בעומר ביחד עם ה'חברא קדישא' בסעודה חגיגית, בה היו מתמנים חברים חדשים לאגודת החברא קדישא. בשעת הסעודה היה החת"ס דורש לפניהם מעניני דיומא. יום קודם לכן, כלומר ביום ל"ב בעומר, היה דורש לפניהם מעניינים הנוגעים לביקור חולים וחסד וכו' (מנהגי רבותינו והליכותיהם – עמוד קכו).
• עוד מפרשבורג מתקופתו של הכתב סופר (בנו של החתם סופר): ביום ל"ב בעומר היו בני החברא קדישא מתענים עד זמן מנחה גדולה, ולאחר תפילת שחרית היו הולכים לבית העלמין וסבבו את קברי הצדיקים כשהם מבקשים מחילה מהם.
• עוד מפרשבורג מזמן הכתב סופר: בל"ג בעומר שהיה יום שמחה, היה יוצא הרב עם תלמידי חכמים ליער וישב בין העצים לשאוף אוויר צח כשהוא מדבר עמם בדברי תורה (שם עמוד קצד).
• בוורמייזא נהגו בתפילת שחרית (אך לא בערבית) של ל"ג בעומר לנגן את אמירת ה'ברכו' בניגון שהיו מנגנים בראש חודש (מנהגים דק"ק וורמייזא עמוד ק).
• נהגו בעדות החסידים לשחק במשחקי חץ וקשת וקליעה למטרה. ההסבר: לדעת אלה המקשרים את עניינו של ל"ג בעומר למרד בר כוכבא וליום של נצחון על הכובש הרומי, יתפרש המשחק בקשתות ובחיצים כמבקש לסמן לדורות: "ללמד בני יהודה קשת". ראה בני יששכר (מאמר ג, ל"ג בעומר, סעיף ד).
• בעיר עדן שבתימן נהגו להדליק נרות בבית הכנסת כמו ביום טוב, והציבור היה מגיע לבית הכנסת ולומד ספר משלי, ואומר זמר ופיוט בר יוחאי ואחר כך היו קוראים את הזוהר (אתר תיקון המידות, ואתר שיטים).
• כת הדרדעים התימנים המתנגדים לזוהר הולכים ביום זה לעבודתם כרגיל וגם נישואין לא עורכים באותו יום (שם).
• ברודוס שביוון נהוג היה לקבור את הגניזה ביום לג בעומר. לאחר שאספו את כל הספרים הקרועים, כמו גם ספרים ישנים ודפי תפילה תלושים היו עורכים להם לוויה, והקהל היה שר שירי תוגה, ואומר מזמורי תהילים ותפילת אשכבה. כמו כן היו קוברים את ספרי הקהל הישנים, דינים וחשבונות מחיי הקהל ופנקסים שעבר זמנם (שם).
• בתוניס נוסעים מכל הארץ לבית הכנסת העתיק "איל ג'רבה" הנמצא על האי ג'רבה הסמוך לתוניס. שם עומדים בתפילה כל היום ולעת ערב עורכים סעודה רבתי לעניים. אלה שאין ביכולתם לנסוע לג'רבה מתאספים בבתי כנסיות. כל אחד מכין לו ולמשפחתו פינה מיוחדת היא "פינת רשב"י" – וזכותו של הצדיק תגן עליו כל השנה. בפינה זו מדליקים מנורה מיוחדת היא "מנורת רבי שמעון בר-יוחאי". בבית מדליקים נברשת ענקית בעלת עשרות נרות מעוטרת פרחים צבעוניים. אחרי הצהרים מביא כל אחד את מנורתו לבית הכנסת ללמוד לאורה לזכר הצדיק. כתום ה"לימוד" נערכת סעודה גדולה לבני הנוער בעיקר.
• בסמרקנד נהגו שכל העולה להדליק נר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי וחבריו התנאים, היה מתכבד בכוס משקה ובמנת עוף, והקהל היו מלווים את ההדלקה בשירה ובזמרה. אחר כך היו עורכים מדורה מחוץ לחצר בית הכנסת (יהדות בוכארה שם).
• בקהילת בית יעקב שבעיר חברון נהגו בליל לג בעומר אחרי ערבית להדליק נרות לאבותינו הקדושים, ולאדם הראשון, ולרבי שמעון בר יוחאי (מנהגי ק"ק בית יעקב בחברון עמוד כב).
לכבתה המלאה: https://goo.gl/vksfYG
=====
#לג_בעומר #רבי_שמעון_בר_יוחאי #מנהגים
https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/1944891168862915
