הייתי פעם עם אחי – שניבדל לחיים ארוכים – אצל ר' חיים בשעת קבלת קהל.
המתנו מאחוריו לרגע שיתפנה ויוכל לדבר איתנו.
אל החדר נכנס יהודי בעל תשובה ברסלבר, גבוה וגברתן.
הוא מתכופף, מנשק את ידו של ר' חיים, ואומר:
כבוד הרב, יש לי בעיה. אני כל הזמן קר לי כבוד הרב. מה לעשות?
תלבש מעיל חם, עונה לו ר' חיים.
אבל הנה, יש לי מעיל מצמר כבוד הרב, אומר האיש ומושך בשרוול מעילו ומראה לר' חיים.
ר' חיים ממשש את המעיל, חושב רגע, ושואל:
איפה אתה גר?
בצפת, כבוד הרב.
בצפת קר. תבוא לבני ברק. פה חם.
רגע של מבוכה.
אבל כבוד הרב, אשתי עובדת בטבריה. אולי שנעבור לטבריה?
ור' חיים צוחק ואומר לו; טבריה זה קרוב לצפת, בטח גם שם קר. תבוא לבני ברק. פה חם.
האיש מנשק את ידו של ר' חיים, ויוצא.

אחי מסתכל על ר' חיים מוכה תדהמה, ושואל אותו: איך יש לרב כח לכל השאלות האלו?
מה אפשר לעשות? עונה לו ר' חיים במעין התנצלות, כתוב במשנה 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'…
אני באמת לא יודע מה לכתוב על ר' חיים.
מאז שאני זוכר אותו, עוד הרבה לפני שהתחילו להציק לו בשאלות על מזג האויר, כל מה שאני זוכר ממנו זה לימוד. שום דבר אחר לא.
הוא יושב בראש המדרגות של ביתו, ולומד.
הוא יושב בספסל האחורי של כולל חזו"א, ולומד.

הוא מתפלל שמונה עשרה 3-4 דקות, ולומד.

אין לי זיכרון ממנו שלא קשור ללימוד.
אכלתי אצלו פעם בליל שבת. היינו זוג צעיר והתגוררנו בבני ברק, והרבנית ע"ה היתה מזמינה אותנו מפעם לפעם לסעודה.
ר' חיים יושב בראש השולחן, לידו סטנדר.
הוא עושה קידוש, והראש בתוך הספר.
בינתיים כולם נוטלים ידיים.
כשכולם סיימו ליטול, הוא קם, נוטל ידיים, מתיישב, מברך המוציא, פורס את החלה, ושוב הראש בספר.
כעבור חמש דקות הוא שואל את הרבנית:
אפשר כבר לברך?
רגע, הרב, עוד לא אכלנו דגים.
שוין, הוא מחזיר את הראש לספר.
הרבנית מגישה את הדגים, ר' חיים אוכל את הדג, והראש בחזרה בספר.
כעבור חמש דקות: אפשר כבר לברך?
רגע, הרב, עוד לא אכלנו מרק.
שוין, הראש בחזרה בסטנדר.
וחוזר חלילה עד סוף הסעודה.

באירוסי בתו הקטנה, ישב לידו מחותנו הרב הוניגסברג.
בשלב כלשהו, ר' חיים פונה אליו עם דאגה על פניו, ואומר לו; מה יהיה עם החובות?
הרב הוניגסברג הזדעזע כולו.
למחרת בבוקר הוא נכנס לרב שטיינמן,[1] ואומר לו: רב'ה, מוכרחים לדאוג לר' חיים, אין לו מנוחה מהחובות!
הרב שטיינמן התפרץ בצחוק, ואמר לרב הוניגסברג: תירגע, הוא מדבר על החובות של הלימוד…

בשביל מי שלא חי את האטמוספרה הזו של תורה, כל התורה ורק התורה, ר' חיים היה אדם משעמם מאד.
הלוואי וזה היה נשאר ככה עד יומו האחרון.

אבי שיחי' סיפר לי פעם, שכשהחזו"א [2] נפטר, סבי זצ"ל נכנס למרה שחורה ממש.
עבר שבוע, עבר חודש, ובבית אוירה של תשעה באב.
הם כבר לא יכלו לסבול את זה, ויום אחד הוא ואחיו נגשו לאבא שלהם, ואמרו לו; נכון, החזו"א נפטר והכל, אבל החיים צריכים להימשך. עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים?
סבא הסתכל עליהם במבט שכולו רחמים, החל לבכות, ואמר להם: אני עוד ראיתי איך נראה אדם גדול. מה יהיה איתכם? לאיזה עולם אתם תגדלו?

כשהייתי רואה את ר' חיים, כל הסיפורים שגדלתי עליהם מליטא, מוילנא, מהגר"א,[3] כולם היו עומדים לנגד עיני. הוא היה הביטוי המוחשי ביותר לכל הסיפורים הללו, שהמכנה המשותף שלהם היה; תורה.

נכנסתי אליו פעם עם בחור שרצה לעזוב את הישיבה. אין לו חשק בלימוד.
ר' חיים מסתכל עליו בחיוך, ואומר לו: 70 שנה אני לומד בלי חשק… מה זה קשור? צריך ללמוד וזהו.
ר' חיים היה תמים. הוא לא הבין חכמות.
ולכן, כשאמרו לו שצריך ללמוד תורה כל הזמן, הוא הבין את זה כפשוטו… אז הוא למד תורה כל הזמן.
וכשהמשנה אומרת 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', הוא הבין את זה כפשוטו… אז הוא קיבל כל אדם בסבר פנים יפות.
וכך בכל התורה כולה. הכל כפשוטו.
והוא הוכיח שזה אפשרי, ללמוד את כל התורה כפשוטה…

ר' חיים שאול קרליץ [4] זצ"ל אמר פעם, שכשהחזו"א נפטר, כל אחד מתלמידיו לקח משהו מדרכו. זה לקח את דקדוק ההלכה, זה לקח את עמל העיון, זה לקח את עמל התפילה, כל אחד לקח משהו.
רק את המידות של החזו"א אף אחד לא לקח…
וזה מחזיר אותי לסיפור שאיתו פתחתי.

השגה בלימוד תורה אולי יש לי. אבל השגה בהתמדה של ר' חיים – אין לי.
השגה בלדעת קצת תורה אולי יש לי, אבל השגה בהיקף הידע המבהיל של ר' חיים ("מרא דכולא תלמודא" [5] כתב עליו החזו"א כשהיה בן 20) – אין לי.
השגה בלשבת כמה שעות וללמוד אולי יש לי, אבל השגה במערת רשב"י שבה הוא נולד וממנה לא יצא לעולם – אין לי.[6]
אבל אני ראיתי בן אדם!
ראיתי את הסבלנות האינסופית שלו לכל אחד.
ראיתי איך הוא היה מסוגל אינספור פעמים לקחת את הרכוש הכי יקר עלי אדמות שהיה ברשותו – הזמן – ולתת אותו לאדם ש'קר לו, כבוד הרב, מה לעשות?'.

ופה כבר אין לי תירוץ של השגה.

"כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו, אם דל ואם עשיר, וזהו מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם, שנאמר; הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". (רבנו יונה)

"וכה היה דברו אלי תמיד, כי האדם לא נברא לעצמו כלל, רק להועיל לאחריני בכל אשר תמצא ידו!" (ר' איצל'ה מוולוז'ין על אביו הגר"ח[6])

ודבר אחרון.
אחרי החתונה, למדתי בכולל חזו"א [7] בחברותא עם דוד שלי.
פעם הגענו לגמרא בסנהדרין כ"ב, וכתוב שם; אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה.
ודוד שלי שקע בהרהורים, ואמר לי בזו הלשון:
את האמת אומר לך, אני לא מבין את הגמרא הזו. אבל הכרתי שני אנשים שכן הבינו אותה; הסטייפלר[8], ור' גדליה נדל…[9]
ובכן, אני לא הכרתי לא את הזוגיות של הסטייפלר, ולא את הזוגיות של ר' גדליה.
אבל הכרתי קצת את הזוגיות של ר' חיים ושל דודה בת שבע.
הם הבינו את הגמרא הזו היטב…

ערב אחד ישבתי אצלו אחרי מעריב.
זה היה כבר אחרי האירוע המוחי הראשון שהוא עבר, ושמאז הוא הפסיק לנסוע לשמחות מחוץ לבני ברק, גם לא של נכדיו.
באותו ערב היתה חתונה של אחד מנכדיו בירושלים, כיון שהם רצו שהסבא הרב אלישיב [10] יסדר קידושין.
הרבנית נכנסת לחדרו, ואומרת: הרב (כשהיו עוד אנשים בחדר היא היתה קוראת לו הרב), אני נוסעת עם שייע לחתונה לירושלים.
ר' חיים מסתכל עליה ואומר: אולי לא תסעי?
אבל הבטחתי להם, הם מחכים לי.
את בטוחה שאת חייבת לנסוע?
כן, אני בטוחה. אמרתי להם שאני אבוא.
טוב. ומתי תחזרי?
ב11 בערך.
אולי תחזרי יותר מוקדם?
נראה לפי המצב. אם יתאפשר נצא מוקדם יותר.
בסדר. פור געזונטער הייט.[11]
הוא קם, ליווה אותה ארבע אמות, וחזר לחדר.
יצאתי אחרי הרבנית, ושאלתי אותה: למה הוא לא רוצה שתסעי?
היא צחקה את הצחוק המתוק והבלתי נשכח שלה, ואמרה לי: הוא אומר שכשאני לא בבית הוא לומד פחות טוב…

אני נזכר בסיפור הזה, ובוכה ובוכה ובוכה.

אין לי מספיק מילים לתאר כמה אהבה וכמה קרבה מונחים במשפט הזה שלה.
איזו ברית עמוקה הצליחו ר' חיים והרבנית לכרות ביניהם, כשהיא מסתובבת בעולם בידיעה ש'כשהיא לא בבית ר' חיים לומד פחות טוב'…
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.
מהו "איש האלהים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה "איש", מחציו ולמעלה "האלהים".
לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ.

◀כתב Sam Green

📸בתמונה: ר' חיים ואשתו בצעירותם.

קרדיט: לא ידוע. השימוש ביצירה נעשה על פי סעיף 27(א) לחוק זכויות יוצרים. בעל זכות היוצרים ליצירה זו זכאי לבקש מ-0202 מבט מירושלים לחדול מהשימוש ביצירה בכתובת: [email protected]

=====

הערות מערכת

[1] הרב שטיינמן היה מנהיג רוב הציבור החרדי-ליטאי בעשור הקודם, נפטר לפני כארבע שנים בגיל 104.

[2] הרב אברהם ישעיהו קַרֶלִיץ המכונה "החזון איש" על שם סדרת ספריו, היה מגדולי הדור הליטאים ומפוסקי ההלכה הבולטים במאה ה-20. ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל.

[3] רבי אליהו בן שלמה זלמן שנודע בכינויים: הגאון מווילנה או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה.

[4] הרב חיים שאול קרליץ היה פוסק, דיין, פובליציסט ומנהיג ציבורי חרדי ליטאי. עמד בראשות בד"ץ שארית ישראל.

[5] מארמית – מרן של כל התלמוד- ביטוי למישהו שהוא הסמכות העליונה בענייני תלמוד והלכה.

[6] הרב יצחק איצקוביץ מוולוז'ין, היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין, ממנהיגי יהדות רוסיה במחצית הראשונה של המאה ה-19. אביו, ר' חיים, הידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין היה תלמידו הבולט ביותר של הגאון מווילנה, רב העיירה וולוז'ין ומייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין – "אם הישיבות".

[7] כולל חזון איש הוא כולל אברכים בשכונת זיכרון מאיר בבני ברק. הכולל נוסד על ידי "החזון איש", וקרוי על שמו.

[8] הרב יעקב ישראל קַנִיֶּבְסְקִי שכונה הסטייפלר, היה ממנהיגי הציבור החרדי ליטאי בישראל, מחבר סדרת הספרים קהלות יעקב על התלמוד.

[9] מרבני חוג חזון איש ותלמיד מקורב של החזון איש שהתפרסם בשל שיטתו הלמדנית המקורית ודעותיו יוצאות הדופן במגזר הליטאי. עסק לפרנסתו בייצור יין.

[10] הרב יוסף שלום אלישיב חמיו של ר' חיים קנייבסקי זכרונו לברכה. היה מנהיג הציבור החרדי-ליטאי עד לפטירתו בשנת 2012.

[11] ביידיש – סע לבריאות. בתרגום חופשי – סע לשלום.

#ר_חיים #הספד

https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/5389079941110670/