השבוע כשהורדתי את הפח, ניגש אלי במבוכה שכן, בשנות השלושים לחייו, כשתינוקת בוכה בידיים שלו, ולחש לי ״כבר שבוע שאין לי פח להוריד״. בתמימותי חשבתי שאין לו איפה להכניס את הזבל אמרתי לו שאשמח לתת לו פח חדש שטרם השתמשתי בו, ואז הוא זורק לעברי מבט עמוק ושואל אותי, ואתה גם תוכל להביא לי אוכל כדי שיהיה לי מה לזרוק בפח?

הרגשתי כל כך עצוב בשבילו אמרתי לעצמי אני חייב לעשות עם זה משהו. וכך יצא לי להקדיש מחשבה מעמיקה על משמעות העוני וההשפעה שלו על העתיד החוסן הלאומי.
ובכן, צריך לומר את האמת שבגילו של שכני אין לו כל אופציה לרכישת מקצוע שיכול לשפר את מצבו הכלכלי. למעשה הוא עוד אחד שנוסף למספר העגום שפרסם הביטוח הלאומי שבו שישים ואחד אחוזים מהמשפחות החרדיות בארץ מוגדרות כעניות, כלומר מכניסות פחות מ-2,811 שקלים לנפש בחודש.

למציאות העגומה הזאת יש השלכות קשות לא רק על המשפחות עצמן אלא גם על הרווחה הכללית של מדינת ישראל. התחושה היא ששעון החול הולך ואוזל. אנחנו מתקרבים לנקודת האל-חזור וכתוצאה מכך, כולנו עשויים למצוא את ישראל כמדינה מפולגת ועניה. הגאווה הלאומית שלנו תלך ותדעך, ואולי גם לא יוותר למדינה די כסף בכדי לצייד את החיילים בתחמושת כפי שבאוקראינה נראו חיילים שלא צויידו בקסדות.
צריך לומר, שמאז פרוץ הקורונה יש נסיגה נוספת של מספר החרדים המעורים בשוק התעסוקה והוא עומד על ארבעים ושמונה אחוז בלבד. למעשה אני חושש אפילו מהחרפה ביחסים שבין החרדים לציבור הכללי בגלל התסכול ההולך וגובר בקרב החברה הכללית על הנשיאה בעול המדינה לבד. דבר שעשוי להעמיק את השסע ואת הניכור ההדדי.

◀מתוך פוסט של Menachem Bombach יזם, איש חינוך, ראש ישיבת המדרשה החסידית בביתר עילית, מנהל רשת המוסדות "נצח" ופעיל חברתי חרדי.

◀לפוסט המלא: https://bit.ly/35NVOQ3

📸תמונת אילוסטרציה. קרדיט תמונה: Nati Shohat/Flash90

#עוני #אוכל #תעסוקה

https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/5331073070244691/