Points of Views
From Jerusalem
Points of Views
המשך Continue
רוצים לדעת מי אנחנו?

כתוב את הכותרת כאן

בן 17 הייתי כשעליתי במדרגות לאחת מהתחנות המשמעותיות בחיי, ישיבת רש"י.[1]

בן 17 הייתי כשעליתי במדרגות לאחת מהתחנות המשמעותיות בחיי, ישיבת רש"י.[1]

עפתי מישיבה שהספיקה להסגר, ונכנסתי לגוב האריות שנקרא "רש"י" עם היכרות מוקדמת מלאת קנאה מרחובות העיר בחג הפורים, עת היו סיירות מפטרלות ומחיות את אווירת החג בשכונות.[2]

עליתי בגרם מדרגות צר ושבור עם מבט בוחן ובטוח, כשבנפש פנימה הייתי כולי בעננת חשש ודאגה מהמקום החדש אליו באתי.
זה היה בסוף זמן קיץ,[3] והאווירה הורגשה באוויר העָשֶׁן מסיגריות שבדיליהן הושלכו על מרצפות בית המדש השבורות והשחורות.

קולות שטייגען [4]מהולים בצחוק, ומשחק קלפים רווי בשיח פוליטי.

הביטחון שניסיתי לשדר כל העת, לא הצליח להחזיק מעמד ונדמיתי בעיניי כאילו אני יצור קטן ובלתי נראה, לצד החבורה המגובשת והקולית הזאת.

מישהו ניגש אליי, בחור חדש? הנהנתי בראשי והוא שאל אם אני יודע איפה אני ישן הלילה
האמת שלא היה לי מושג.
"תישן במיטה שלי עד שתסתדר" נידב עצמו הבחור הרגיש, ורק אז שאל בשמי ולשלומי והסביר לי איך אני מגיע למיטתו.

לך עכשיו זה ממש מעבר לכביש
אתה נכנס ומיד פונה ימינה
המיטה השלישית משמאל

צעדתי כאשר צוויתי, ונכנסתי לחדר עצום בגודלו מלא במיטות ברזל שחורות, ספרתי שלש משמאל והנחתי את התיק.

בחור חסיד [5] מהמיטה השישית תלה בי מבט מופתע כאומר מה לילוד אשה בינינו, תליתי בו מבט בחזרה כאומר מה עכשיו אחי?

במבטא חסידי אמריקאי הוא שאל אותי אם אני נרשמתי

אמרתי לו שאני לא יודע איפה נרשמים, אבל הבחור שהמיטה הזאת שלו נידב לי אותה ללילה.

לבנתיים נכנסו לחדר עוד כמה מסולסלי פאות, [6] וכשהעשירי נכנס הבנתי שאני לא אמור להיות כאן, באמת מה לילוד אשה בניהם.[7]

כשיצאתי ראיתי קבוצת בחורים מביטים בי וצוחקים כשבראשם אותו נדבן התברר כליצן שניגש להתנצל עם דמעות של צחוק בעיניים, הוא חיבק אותי והרגיע שזה לא אישי.

האמנתי לו, וכך נכנסתי לרש"י.

נכנסתי למקום שצריך לחיות אותו כדי להבין אותו, ושצריך להבין אותו בכדי לחיות אותו.

מקום שונה, סגנון שונה, דרישות שונות ואופי מאוד שונה.

אבל בואו, הקו המשווה היחידי בין כל הלומדים בו היה שכולם היו בו שונים.

לא הכל מוסכם עליי, יש דברים שאני חושב בהם אחרת ויש חילוקי דעות שעצם קיומם לא פגם בהערכתי הכללית למקום, ולרב, ראש הישיבה בעצמו.

זה "הרב" שחיתן אותי פעמיים
שהיה שם עבור הבחורים בכל שעה משעות היממה, ובכל יום בשנה.
גם עבורי.

זה כור היתוך חברתי שגרם לאנשים בדידים ומודחקים להפוך לחברותיים ואהובים, שגם 10 שנים מפרידות לא יצליחו לגרום לריחוק או להכהות במעט את תחושת החברות העצומה שנבנתה במשכן התלמוד והמצב.

אף אדם לא חף מביקורת, וכשהפנתי אותה בישירות ללא משוא פנים או אי נעימות היא התקבלה על ידי הרב באופן מעורר השתאות.

אני לא בא לסתום את הפיות של אלו החשים פגועים מהמקום או מהתנהלות כזאת או אחרת, גם להם זכות להשמיע קול, אבל מהיכרות מעמיקה עם מאות בוגרי הישיבה, ישנם רבים שבחרו לנקות את משקעי העבר בשיחה טובה ופתוחה עם ראש הישיבה שהקשיב, כאב את כאבם, והבטיח מלב אוהב שהדברים נעשו לטובת הבחור, ויתכן שנעשו באופן לא מתאים.

התחקיר הזה שהתפרסם היום, מנקה את גל השמועות העכור על המקום ועל הרב, גל שהתעצם וגדל מאוזן לפה ומפה לאוזן.

גל שלא פסח עליי, ולמען האמת פגש אותי די בתחילתו, וגרם לי להאמין בבדיות ובהוצאת שם רע על מקום שהיה חלק ממני, על אדם שנתן מעצמו עבורי כלכך הרבה.

אתוודה

מאז החלה חרושת השמועות אני חווה יסורי נפש עצומים.
בתחילה מאותו "גילוי" על מי שראיתי כדמות סופר מוערכת
ובהמשך, כשגיליתי כי נפלתי שבי ללשון הרע "טהור" הכאתי על חטא ועודני, על שנתתי לזה להשפיע עליי לפני שישבתי עם הבן אדם, לפני ששוחחתי איתו.

חצי שנה של לימוד הלכות לשון הרע, בלי ספר אך עם הרבה כאב לב.

אני מקווה שמעז ייצא מתוק

והכתבה שבאה לגנות, תאיר את הצדדים החיוביים שבמקום, הצדדים השווים שבהם.

ואין לי ספק שמה שיש לתקן, יתוקן.

‼דרך Noach Tunik https://bit.ly/3u06535

=====

הערות מערכת

[1] על הסערה סביב הישיבה ראו כאן: https://bit.ly/3lGDewS

[2] בעולם הישיבות נהוג שבחורי ישיבה מכל הישיבות מסתובבים בפורים בקבוצות ומתרימים בוגרים מהישיבה וסתם אנשים אמידים לטובת הישבה. ישיבת רש"י ידועה בכך שהסיירות של הבחורים שלה עושים הכי הרבה רעש ובלאגן בפורים

[3] זמן הוא כינוי לתקופת לימודים רציפה בישיבות החרדיות (בדומה לסמסטר).
שנת הלימודים בישיבה מחולקת לשלושה זמנים (אלול, חורף וקיץ) ובין כל זמן לבא אחריו ישנה חופשה הנקראת 'בין הזמנים'.
בסוף כל זמן יש קצת רפיון בלימוד והבחורים לומדים בצורה פחות רצינית מאשר בתחילתו של הזמן

[4] שטייגען – משמעות המילה באידיש היא לטפס או להתעלות. הכוונה היא ללימוד בהתמדה עם כל האנרגיה וההתלהבות. בדרך כלל שטייגען מלווה בתנועות יד עם אגודל שעולה ויורדת בהתאם למנגינה ולקצב הדיבור.

[5] עולם הישיבות מחולק בגדול לכך שיש ישיבות שמיועדות לבחורים חסידים מחסידויות שונות וישנם ישיבות לבחורים "ליטאים" כלומר הזרם שהתנגד לחסידות. ישנם הבדלים בסגנון של הישיבות

[6] בעולם החרדי לרוב בחורים שגדלו בבתים ליטאים מגדלים פאות שמונחות מאחורי האוזן בעוד בחורים שגדלו בבתים חסידיים מגדלים פאות גדלות שמסולסלות ומונחות בצידי הראש

[7] לקוח מתוך המדרש: "בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו"
כלומר כותב הפוסט מתכוון שהוא הבין שהוא לא שייך

#ישיבת_רשי #הרב_מילצקי #תחקיר #סערה

@img td:`https://scontent-iad3-2.xx.fbcdn.net/v/t1.6435-9/242232668_4736147333070604_2354399501973011967_n.png?_nc_cat=111&ccb=1-5&_nc_sid=8024bb&_nc_ohc=Tg_Q_H46nToAX9ELZxD&_nc_ht=scontent-iad3-2.xx&edm=AKK4YLsEAAAA&oh=61451c1a0f5305c30aba1c78bebd80c4&oe=616B16D2`@


https://www.facebook.com/1262665537085485/posts/4736172599734744/