שכונה שמקורה בכפר חקלאי מדרום לעיר ירושלים. בעקבות מלחמת 1948 חולק הכפר לשניים, וחלקו הצפוני נכלל בשטחי מדינת ישראל וירושלים המערבית, ואילו חלקו הדרומי נותר בשליטת ירדן. בעקבות מלחמת 1967 אוחד הכפר תחת שליטה ישראלית והגדר במרכזו הוסרה, אולם עקבות החלוקה עודם ניכרים בכך שתושבי חלקו הצפוני של הכפר קיבלו אזרחות ישראלית, ואילו תושבי חלקו הדרומי קיבלו מעמד תושב. כיום תושבי השכונה, אזרחים ושאינם אזרחים כאחד, חיים בכל שטחי השכונה. אוכלוסייתה נכון ליוני 2014 עומדת על 10,500 נפשות.

בית צפאפא גובלת בשכונות פת וגוננים מצפון, בדרך חברון ממזרח, בדרך דב יוסף ממערב ובשכונת גילה מדרום-מערב. על קו התפר בין בית צפאפא לשכונת פת שוכן בית ספר “יד ביד” לחינוך דו לשוני.

יחד עם שרפאת הסמוכה, בית צפאפא מנותקת מהרצף הגאוגרפי של השכונות הפלסטיניות האחרות. כביש בגין דרום עובר בלב השכונה מצפון-מערב לדרום-מזרח, ובכך מפצל אותה ופוגע במרקם החיים של התושבים. התושבים ניהלו מאבק משפטי כנגד תוכנית הקמת הכביש אולם לא הצליחו להביא לשינוייה.

בית צפאפא משמרת עדיין את אופיה הכפרי, הבנייה בה נמוכה יחסית ובין הבתים ישנם שטחים חקלאיים מעובדים. החל משנות ה-80 חל גידול באוכלוסיית השכונה, בין השאר בעקבות הגירה של פלסטינים אזרחי ישראל המעוניינים להשתקע בירושלים. סמיכותה של בית צפאפא לשכונות ישראליות, בהן קיימות התשתיות והשירותים הנדרשים, וצמידותה לאיזור התעשייה, תעסוקה ומסחר בתלפיות, משפרים את מעמדה בהשוואה לשכונות פלסטיניות אחרות והופכים אותה ליעד מגורים מבוקש.

המידע מתוך כרטיס השכונה בסקר של עמותת במקום על השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית, וכן מתוך אתר בית ספר “יד ביד”.