היא אחת מהשכונות הכי וותיקות בירושלים, בין חמשת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. כמעט מאז שנוסדה, השכונה הייתה צפופה למדי. 

בשל הסמיכות שהייתה לה בעבר עם הגבול הירדני, בתיה בנויים כחומה ומקיפים חצר פנימית גדולה ובה בורות מים.

מזהים? נכון. מאה שערים. השכונה החרדית הכי מוכרת בירושלים.

השכונה קמה כ-74 שנים לפני קום המדינה. עם חלוף הזמן מאה שערים התרחבה וחדלה להיות חומת בתים שמקיפה חצר. הסיבות לכך היו קצב גידול אוכלוסיה גבוה יחד עם היעדר סכנה מצד הירדנים, לאחר מלחמת ששת הימים. בתים נבנו בתוך החצר ומחוצה לה, כך שהשכונה איבדה את אופייה הראשוני.

קצב הגידול המהיר של האוכלוסיה פגע ופוגע עד היום בתנאים התברואתיים של השכונה. תושבי המקום מתלוננים על כך שהעירייה לא מתקינה בשכונה פחים מוטמנים כפי שהיא עושה בשאר חלקי העיר. יתרה מזו, התושבים מתלוננים על לכלוך רב ועל הזנחה של העירייה את השכונה.

ואם בנושא יחסי שכונה- עירייה עסקינן, כדאי לציין את עבודות הרכבת הקלה. הרכבת הקלה מתוכננת לעבור בשכונת מאה שערים וגאולה. קיימת לכך התנגדות רבה מצד תושבי השכונה בשל החשש לפגיעה בצביון החרדי של השכונה. ההתנגדות מתבטאת בהפגנות רבות והפרעה לעבודות הבניה.

הרחובות המרכזיים של השכונה כיום הם שטראוס, מאה שערים וחלק מרחוב מלכי ישראל. כיכר השבת נמצאת במרכזם.

אם תתהלכו ברחובותיה וודאי תפגשו במגוון רחב של זרמים חרדיים : חסידי קרליין, סאטמר, סלונים, תולדות אהרן, תולדות אברהם ויצחק ועוד. חסידים רבים מחסידויות אלו משתייכים גם לקהילת העדה החרדית.

אם תתהלכו ברחובותיה כנראה גם שתתקלו בשלטים שיבקשו מכם להתהלך בשכונה בלבוש צנוע. ייתכן גם ותיתקלו ברחובות בהם יש הפרדה בין גברים לנשים כך שמדרכה אחת מיועדת לנשים ומדרכה מקבילה לגברים.

בשבתות וחגים תוכלו ללכת על הכביש מבלי לחשוש להדרס חלילה.

אם חשקה נפשכם בחלה טעימה לשבת או במאפה טוב כדאי שתיכנסו למאפיית חיים נחמה. אם תרצו איזה צ'ונט או חמין, אתם מוזמנים להכנס למסעדת דייטש. כרוב ממולא וקיגל טוב אפשר למצוא אצל שטיסל. מטיבי לכת יכולים גם לרכוש קלטת או דיסק נחמדים בגל-פז ולהאזין למוזיקה חסידית איכותית כאשר הם אוכלים. אל תשכחו לשמור את השקית לשימוש חוזר.

ואם ממש ממש תאהבו את השכונה ותרצו להשתקע בה, כדאי שתדעו שמחיר דירה ממוצעת במאה שערים הוא ב1.5 מיליון ש"ח.

כל ירושלמי שמקפיד על תפילה בציבור ותשאלו אותו על "שטיבלאך זיכרון מוישה" יודע להסביר לכם במה מדובר. שטיבלאך זיכרון מוישה הוא מבין בתי הכנסת המפורסמים בעולם שבו מתקיימים מניינים כמעט עשרים וארבע שעות ביממה.

הוא מקום התפילה המועדף על אנשי קהילת העדה החרדית, ומקום המרבץ המועדף על חסרי בית וקבצנים שיושבים בפתחו.

בצמוד לו נמצא "המרכז העולמי להפצת הדף היומי", שלזכותו נזקף חלק גדול מלימוד ה'דף היומי'. המרכז מדפיס מדי חודש קונטרסים קלים לנשיאה של 30 דפי גמרא וכך נפתחת הזדמנות להמוני לומדי הדף היומי ללמוד בדרכים או בשעות המתנה ארוכות.

כמה מטרים משם נמצאת מאפיית אביחיל המוכרת, שנוסדה לפני כ-90 שנה יחד עם הקמתה של השכונה. פעילותה של מאפיית אביחיל החלה בתנור השכונתי בבעלות המשפחה, בו נאפו תמורת תשלום תבשילים לשבת, כגון קוגל, צ'ולנט וחלות.

מי את, שכונת זיכרון משה?

זכרון משה היא שכונה שצמודה למאה שערים ממערב. השכונה נוסדה ב-1904 על ידי קבוצת משכילים במימונה של קרן "מזכרת משה" מתוך 2 מטרות:

1. הקמת שכונה בירושלים שתישאה את שמו של סר משה מונטפיורי.
2. לעזור לאנשים מהמעמד הבינוני להגיע לבית משלהם.

השכונה נחשבה לשכונה המודרנית הראשונה ונחשבה למיוחסת ויוקרתית שבשכונות ירושלים: היו בה תקנון והנחיות בניה ברורים, כולל פרטי אבן, רוחב רחובות מוגדר, מדרכות, שדרות עצים, גינות ציבוריות, ניקוז וביוב, הנחיות לחיבור צנרת למערכת עירונית וכו'. לשכונה היו עוד כמה מעלות שהפכו אותה לחלוצית – אי האבחנה בין ספרדים לאשכנזים, שכונה חילונית (חילוניות באותה תקופה משמעותה בעיקר אי השתייכות לזרם חרדי ותמיכה ברעיונות "מתקדמים" בתחומי החינוך, השפה העברית ועוד), אוכלוסיה אמידה יחסית ומלומדת.

בשנות ה-20 ,עם הקמתן של שכונות כמו רחביה, תלפיות ובית הכרם, החלה השכונה מדרדרת בגלל עזיבת חלק מהאוכלוסייה החזקה. עם השנים השכונה הוזנחה, בתים רבים נהרסו או שנוספו להם קומות.

לאט לאט השכונה החלה להתחרד עקב סמיכותה למאה שערים ולכיכר השבת. כיום השכונה מוגדרת כחרדית ומתגוררות בה חסידויות שונות כגון סאטמר ובויאן.

מי שמעוניין לאכול מאפים שנאפים בתנור מתקופת המנדט וכל העבודה במאפיה נעשית בידיים, שיבוא למאפיית לנדנר במאה שערים החדשה, או כפי שהיא נקראת היום – בית ישראל.

השכונה נבנתה כהרחבה לשכונת מאה שערים. המטרה הייתה לעזור לעניים שאינם יכולים לעמוד ביוקר הקמת בתים במאה שערים ו/או חוסר היכולת לשלם עבור שכירות. הקרקע נרכשה על ידי אריה לייב הרשלר במחיר זול בשל בעיות ניקוז קשות.

בתחילה התיישבו בשכונה מתיישבים דלי אמצעים אולם מהר מאוד הגיעו אליה תושבים מכל המעמדות. השכירות לבתי המגורים הייתה זולה מאוד, והם נבנו בצפיפות רבה. חלק מהבתים פוצלו לדירות קטנות צפופות אף יותר. המתיישבים היו דתיים – מסורתיים ועסקו במקצועות שפרנסתם קשה, כגון פועלים, פקידים, סנדלרים וכו'.

במרכז השכונה ניצב בית הכנסת – שטיבלאך "בית יעקב" שבו מתקיימות תפילות לאור כל היממה. בנוסף לבית כנסת זה קיימים בשכונה בתי כנסת רבים המשתייכים לקהילות השונות שמתגוררות בשכונה: פינסק קארלין, סאטמר, ברסלב, מונקטאש, יהודי קווקז, לעלוב ועוד.

מדי יום חמישי נחסם בשכונה רחוב שמעון רוקח על ידי אגודת "יד עזרא ושולמית" שפורשת על כל הרחוב מאות חבילות מזון המיועדות לנזקקי ירושלים.

מי שמעוניין להיות 'מיוחס' ואולי למצוא שידוך יותר בקלות, כדאי שיכניס לקורות חייו לימודים בישיבת מיר הידועה שנמצאת בשכונה. ישיבת מיר היא ישיבה ליטאית והיא אחת מהישיבות הנחשבות והגדולות בעולם. לאחרונה בחורי הישיבה חשו התרגשות רבה כאשר ה’מתמיד’ הרווק המבוגר של הישיבה הגדולה התארס בגיל 42. בתקופת הקורונה הוקם בסמוך לישיבה מתחם חיסונים גדול ומאות בחורי ישיבה ואברכים התחסנו בו.

עם בניית גדר ההפרדה, נותרו מחנה הפליטים והשכונות שסביבו בצידה המערבי של הגדר והופרדו משאר ירושלים, אף שהתושבים נחשבים עדיין לתושבי ירושלים. כיום, המעבר בין מחנה הפליטים שועפאט לשאר העיר מתבצע דרך מחסום.

יוקר המחייה והמחסור בדיור בשכונות מזרח ירושלים הביא למעבר של תושבים מזרח-ירושלמים רבים אל תוך המכלול של מחנה הפליטים, שעלות המחייה בו נמוכה משמעותית. כתוצאה מכך, התושבים שם הם שכבת האוכלוסיה הענייה ביותר במזרח ירושלים, החיה בצפיפות אוכלוסין קיצונית. על פי הערכת אונר”א, רק כמחצית מהתושבים הם צאצאים של הפליטים עבורם הוקם המחנה במקור.

בשל הניתוק מירושלים, עיריית ירושלים מספקת מעט מאד שירותים למחנה הפליטים שועפאט ולשכונות שסביבו. אונר”א מספקת שירותי רווחה, בריאות ותברואה, אולם אלה מהווים מענה חלקי בלבד, ומחנה הפליטים סובל ממחסור קשה בתשתיות ושירותים מוניציפליים ורמת החיים בו נמוכה ביותר. כמו כן, ישראל אינה מבצעת משימות שיטור בתוך שכונות אלה, ומפעילה את כוחות הביטחון הישראליים למשימות ביטחוניות בלבד. היות שכוחות הביטחון הפלסטינים אינם מורשים לפעול בתוך שטחה של ירושלים, קיים במחנה הפליטים ואקום שמאפשר רמות גבוהות של פשיעה, אלימות וסחר בסמים.

–

המידע מתוך העמוד אודות מחנה הפליטים שועפאט באתר של אונר”א, מתוך מחקר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, מתוך הסקירה של עמותת עיר עמים  ומתוך מאמרו של ערן צדקיהו, "מחוץ לגדר, בקבורת חמור", רבעון הפורום לחשיבה אזורית 1:2, 2016, עמ’ 30.

כונת גאולה היא אחת השכונות החרדיות המוכרות בירושלים אחרי מאה שערים. הסיבה לכך היא רחוב מלכי ישראל שמזוהה עם השכונה ונמצא בגבולה הדרומי. הרחוב והרחובות שמתחברים אליו מהווים מרכז קניות מרכזי של הציבור החרדי הירושלמי.

השכונה המוכרת כיום כשכונת גאולה היא בעצם צירוף שתי שכונות סמוכות: שכונת גאולה ושכונת כרם אברהם.

שכונת גאולה המקורית נוסדה בשנותיו הראשונות של השלטון הבריטי בארץ, בשטח שנקרא "חורשת שנלר". רחובות השכונה נושאים את שמות נביאי ישראל, פרט לרחוב הראשי – רחוב מלכי ישראל. בעבר, גאולה היתה שכונת מגורים שקטה ואינטימית, שתושביה היו בני עדות שונות ובעלי מקצועות שונים ומגוונים. תושבי השכונה היו בחלקם דתיים ובחלקם מסורתיים, אך לא התגוררו בשכונה חרדים. במהלך השנים חל שינוי באוכלוסיית השכונה והיא הפכה לחרדית ברובה.

שכונת כרם אברהם הוקמה על קרקע שנרכשה למטרות חקלאות על ידי קונסול בריטי נוצרי הדוק בשם ג'יימס פין. נוכחותו במקום עוררה חשדנות בקרב היהודים, שחששו כי בכוונתו להשפיע עליהם להתנצר. אולם, פין הצליח להוכיח להם שאין זו מטרתו כאשר בנה ליהודים בית כנסת בשטחו. כאשר פין עזב את ארץ ישראל הוא מכר את הקרקע לפועליו היהודים והם הקימו עליה את השכונה.

אז מה אפשר לקנות בגאולה?

בלייבוביץ' תמצאו בגדי גברים. ברחוב מלאכי מוכרים ספודיקים. בחיותה אפשר למצוא בגדים במידות גדולות. במעיין שטוב הלבשה תחתונה. בגל-פז קלטות ודיסקים (ושקית שמשמשת למגוון רחב של שימושים). בנוסף לחנויות אלו קיימים עסקים רבים בשכונה לבגדי נשים ילדים וגברים, נעליים, חנויות כובעים וחליפות, חנויות לתשמישי קדושה, תופרות ותופרים, חנות סיגריות אלקטרוניות, חנויות למכשירי חשמל וחנויות ספרים.

במעדניית הדר גאולה הידועה ניתן למצוא "אוכל יהודי": סלטים, אוכל מבושל, צ'ולנט, קיגל איטריות וקיגל תפוחי אדמה. המעדנייה פתוחה במשך כל ימות השבוע אולם ימי השיא הם בימי חמישי ושישי. מדובר במקום לא גדול שלרוב עמוס. בדרך כלל החנות הקטנה ממילא צפופה מאד. לפני כשנה הוגשה תביעה נגד המעדנייה בטענה שעל המוצרים שהיא מוכרת חסר פירוט של הרכיבים כמו ערך תזונתי, פירוט אלרגניים ועוד.

בפיצה אורי המיתולוגית והוותיקה ניתן למצוא, איך לא- פיצה. את הפיצה מתאר גולש רשת כ- "פיצה פצץ ממש עבה שכבר אחרי חצי משולש אתה שובע". אחרים מתארים אותה כפיצה הכי טובה בירושלים.

מי שרעב בלילה, כדאי שידע שבמאפית יעלה מורידים מחירים לפני הסגירה בלילה (22:00). גולשים מתארים אותה כמאפיה זולה וטעימה.

בתקופת הקורונה בעלי העסקים בגאולה לא עמדו בנטל מחירי השכירות הגבוהים במהלך הסגרים הרבים. כתוצאה מכך נפגע מרכז העסקים שוקק החיים של גאולה ועסקים רבים פשטו את הרגל. 

לא סתם נבחרה שכונת שכונת מקור ברוך לצילומי הסדרה שטיסל. השכונה דומה מאוד לשכונת גאולה וכרם אברהם במראה החיצוני שלה: רחובות מצטלבים עם בתי מגורים רבים וצפיפות גדולה. הסיבה לדמיון היא ששלושת הקרקעות של השכונות האלו נרכשו באופן פרטי מבעלות גרמנית ולאחר בנייתן התושבים הם אלו שניהלו אותן.

מקור ברוך הוקמה אף היא כשכונה חילונית. תושביה הראשונים היו משכילים וברובם אנשי חינוך, שבאו להתגורר בשכונה מכיוון שהיו בה מוסדות חינוך רבים. בשנות ה – 70 החלה מגמת עזיבה של תושבים חילונים לשכונות הצפוניות החדשות ובמקביל אליה מגמת התחרדות. כיום השכונה היא חרדית. בשכונה קיים מגוון רחב של קהילות חרדיות, בינהן חסידיות שונות וחרדים המשתייכים לקהילת עדות המזרח.

בשכונה נמצאת לשכת הגיוס של ירושלים. לעיתים כאשר נעצר חרדי בשל אי הסדרת הפטור מצה"ל, נערכות במקום הפגנות, לרוב של הפלג הירושלמי.

שכונת הבוכרים היא אחת השכונות הותיקות בירושלים. היא הוקמה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה על ידי יהודי בוכרה. בתי השכונה היו גדולים ומפוארים ובבתי העשירים שבה התארחו מכובדי הארץ, קונסולים ומושלים.

מעט לפני מלחמת העולם הראשונה השכונה היתה בשיאה והתגוררו בה כ- 1500 יהודים יוצאי בוכרה. דווקא אז החלה גסיסתה של השכונה. אחד הגורמים המרכזיים לנטישת השכונה הייתה המהפכה הרוסית שניתקה את יהודי בוכרה ממקורותיהם. באותה תקופה משלו בארץ התורכים, שניצלו את המבנים המרווחים לטובת ארוות בתי סוהר ומשרדים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעו לשכונה יהודים משכילים שהפכו את השכונה למוקד של עשיה ציונית.

עם השנים, התחלפו תושבי השכונה והיום מתגוררים בה חרדים שעברו אליה מהשכונות החרדיות הסמוכות – בית ישראל וגאולה. הזרמים החרדיים שמתגוררים בשכונה כיום משתייכים לעדות המזרח, חסידי סטריקוב, חסידי סדיגורה, חסידי טאלנה ועוד.

אחד המקומות המעניינים בשכונה הוא שוק הבוכרים, שוק שנחשב לאחד השווקים הוותיקים בארץ. בשנים האחרונות, לאחר הזנחה ממושכת, השוק עבר שיפוץ שמומן על ידי עיריית ירושלים ומשרד הפריפריה. עלות השיפוץ הייתה כ-8 מליון שקלים. השוק הוא לא גדול, אורכו כ-200 מטר וניתן למצוא בו מזון, פירות וירקות, ביגוד, הנעלה, צעצועים ועוד.

שכונת שמואל הנביא הוקמה כשכונת ספר ויועדה למשפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. מיקום השכונה היה סמוך לגבול הירדני ולפיכך עד מלחמת ששת הימים תושביה סבלו מירי של צלפים ירדנים.

מבני השכונה הראשונים מעידים על אופיה העני ומעוצבים כבלוקים בעלי מספר קומות, מספר כניסות ודירות רבות.

לאחר איחוד ירושלים נבנו שכונות חדשות סביב שכונת שמואל הנביא, מה שהבליט את עונייה של השכונה. 

בשנות השמונים השכונה התחרדה אולם המשיכה לשמור על אופיה הסוציו-אקונומי הנמוך ועד היום השכונה מושכת אליה נוער שוליים. באיזור פועלת ישיבת "מרכז לנוער-קידום נוער רמת אשכול" של הרב יוני ישראלי, הנתמכת על ידי עיריית ירושלים ומסייעת לנערי שמואל הנביא. בנוסף, בשכונה פועל מרכז קהילתי שפועל גם הוא בעזרה לנוער השוליים.

למרות הסיוע, תושבי השכונה עדיין סובלים לעיתים ממעשי וונדליזם שמבצעים נועל השוליים.

לפני כשנתיים אושרה תכנית פינוי בינוי בשכונה, כחלק מהנסיון לקדם התחדשות עירונית במגזר החרדי.

בשכונה מתגוררים כיום חרדים חסידים, ליטאים וקהילה גדולה של חרדים מעדות המזרח.

שכונת מעלות דפנה גם היא הוקמה כשכונה חילונית. מטרת הקמת השכונה הייתה ליצור רצף שכונות יהודיות בין ירושלים המערבית לבין הר הצופים.

בין השנים 2000-2009 התחלפו תושביה החילוניים של השכונה בתושבים חרדים שהגיעו אליה משמואל הנביא, הבוכרים, בית ישראל וארצות הברית.

אחד המאפיינים האדריכליים של השכונה הוא קשתות. הקשתות נבנו במטרה להתאים את עיצוב השכונה עם העיר העתיקה והמבנים הירושלמיים הטיפוסיים. מאפיין נוסף הוא היעדר כבישים בתוך השכונה- כל הכבישים והחניונים בה הם חיצוניים. לפני כשנה נעשה נסיון של יזמים פרטיים לבנות כביש בתוך השכונה אך נתקלו בהתנגדות המשפחות, שטענו שהכביש יהרוס את ייחודיות השכונה ויסכן את חיי הילדים בה.

במרכז השכונה נמצא מרכז האו"ם בירושלים. תושבים בשכונה טוענים שהבסיס התופס שטח בשכונה צפופה, שמלאי הדירות בה אזל, והיה יכול להכיל עוד דירות רבות לטובת התושבים.

הקו הירוק של הרכבת הקלה מתוכנן להגיע מכיוון מאה שערים ולעבור בשכונת מעלות דפנה.

שכונת רמת אשכול הוקמה גם היא כשכונה חילונית. מטרת הקמת השכונה הייתה ליצור רצף שכונות יהודיות בין ירושלים המערבית לבין הר הצופים.

השכונה נבנתה ביוזמת ראש הממשלה לוי אשכול ותוכננה על ידי אדריכלים בתכנית שכונתית מוקפדת. 

בין השנים 1990-2009 התחלפו תושביה החילוניים של השכונה בתושבים חרדים שעלו מאנגליה וכן קבוצה קטנה של חרדים משפרי דיור משמואל הנביא, הבוכרים ובית ישראל.

בשל האוכלוסיה האנגלוסקסית והאמריקאית בשכונת רמת אשכול ובשכונה הסמוכה אליה, מעלות דפנה- ניתן למצוא בשכונה מוצרי מזון אמריקאים או אנגליים שקשה למצוא במקומות אחרים בארץ. למשל, בסופרמרקט "אשכולת" ניתן למצוא מוצרי מזון מתוצרת ארצות הברית.

עוד עסק שכונתי בניחוח "אמריקה" היא מסעדת "שמאלץ". המסעדה הוקמה על ידי אפרים גרינבלט, חרדי שעלה ארצה מארה"ב. המסעדה מגישה מאכלים שמקורם ביהדות אשכנז שעברו אמריקניזציה. מרבית המאכלים המוגשים במסעדה מתובלים ב""שמאלץ"- שומן עוף.

שכונת סנהדריה קיבלה את שמה בשל סמיכותה למערת קבורה שמיוחסת ל-70 חכמי הסנהדרין.

השכונה הוקמה עוד לפני קום המדינה אך ננטשה בפרעות תרפ"ט. לאחר מלחמת העצמאות יושבה השכונה מחדש אולם הגבול הירדני עבר בסמו אליה, ולפיכך התושבים בה סבלו מהתנכלויות רבות.

תושבי השכונה היו חרדים מאז הקמתה. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הוקמו סביבה השכונות החילוניות רמת אשכול ומעלות דפנה, נוצר חיכוך שעסק בשמירת השבת באיזור. הסכסוך התבטא, בין היתר, בהפגנות רבות.

לאחר שרמת אשכול ומעלות דפנה התחרדו, הסכסוך דעך. בתחילת שנות ה-70 הורחבה השכונה כאשר בצמוד אליה נבנתה שכונת סנהדריה המורחבת.